עמוד:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf/774

749

פדיון הבן

הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ מְשִׁיחוֹ הוֹלֵךְ תָּמִים
 בִּזְכוּת חַתְנֵי מוּלוֹת דָּמִים;
 לְבַשֵּׁר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים
 לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים.

הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ כֹּהֵן צֶֽדֶק אֲשֶׁר לֻקַּח לְעֵילוֹם
 עַד הוּכַן כִּסְאוֹ כַּשֶּֽׁמֶשׁ וְיָהֲלוֹם;
 וַיָּֽלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלוֹם
 בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.

פִּדְיוֹן הַבֵּן

ביום השלושים ואחד אחרי הלידה של בן בכור (לאמו) עושים פדיון הבן. אם האב כהן או לוי, או אם אמו בת כהן או בת לוי, לא עושים פדיון הבן. אם חל יום השלושים ואחד בשבת או ביום טוב דוחים את פדיון הבן עד למחרת.
האב מביא את הבן הבכור לכהן ואומר:

זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹֽדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּֽסֶף חֲמֵֽשֶׁת שְׁקָלִים, בְּשֶֽׁקֶל הַקֹּֽדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. וְנֶאֱמַר: קַדֶּשׁ־לִי כׇל בְּכוֹר; פֶּֽטֶר כׇּל רֶֽחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.