הַבְדָּלָה
במוצאי שבת מבדילים בכוס יין, בשמים ונר. בבית מתחילים "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי".
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד; כִּי עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם־מַֽיִם בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. לַייָ הַיְשׁוּעָה; עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב־לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. כֵּן תִּהְיֶה־לָֽנוּ. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא.
בבית הכנסת הש"ץ מתחיל את ההבדלה כאן:
סָבְרֵי מָרָנָן וְרַבּוֹתַי.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּר אַתָּה, יְיָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֽדֶשׁ לְחֹל.
מסיימים את תפילת ערבית ב"עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ" (עמ' 213).
