יב. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחׇכְמָתוֹ, חׇכְמָתוֹ מִתְקַיָּֽמֶת; וְכֹל שֶׁחׇכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חׇכְמָתוֹ מִתְקַיָּֽמֶת.
יג. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרֽוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶֽנּוּ, רֽוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶֽנּוּ; וְכֹל שֶׁאֵין רֽוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶֽנּוּ, אֵין רֽוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶֽנּוּ.
יד. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הׇרְכִּינַס אוֹמֵר: שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַֽיִן שֶׁל צׇהֳרַֽיִם, וְשִׂיחַת הַיְּלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָֽרֶץ, מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
טו. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵֽלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
טז. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֱוֵי קַל לְרֹאשׁ וְנֽוֹחַ לְתִשְׁחֹֽרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כׇּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.
יז. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִים אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה. מַסֹּֽרֶת סְיָג לַתּוֹרָה, מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹֽשֶׁר, נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת; סְיָג לַחׇכְמָה שְׁתִיקָה.