הַזְכָּרַת נִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים
אין אומרים "אב הרחמים" בשבת שמברכים בה את החודש (חוץ מאייר וסיון) ובשבת ראש חודש, בשבתות של ארבע פרשות, ובכל יום שאין בו תחנון בחול.
אין אומרים "אב הרחמים" ביום טוב, חוץ מיום טוב שיש בו הזכרת נשמות: אחרון של פסח, שבועות (ביום השני בחו"ל), יום הכיפורים ושמיני עצרת. בימים אלה מזכירים כאן נשמות (להלן עמ' 601) ואחר כך ממשיכים ב"אב הרחמים" ו"אשרי":
אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: הַרְנִֽינוּ, גוֹיִם, עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּֽיתִי דָּמָם, לֹא נִקֵּֽיתִי, וַייָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן. וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר: לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. (ש"ץ) וְאוֹמֵר: כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. וְאוֹמֵר: יָדִין בַּגּוֹיִם, מָלֵא גְוִיּוֹת, מָֽחַץ רֹאשׁ עַל אֶֽרֶץ רַבָּה, מִנַּֽחַל בַּדֶּֽרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ.
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.
