מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כׇּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עִם כׇּל קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם, וּמִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת לִתְפִלָּה, וּמִי שֶׁבָּאִים בְּתוֹכָם לְהִתְפַּלֵּל, וּמִי שֶׁנּוֹתְנִים נֵר לַמָּאוֹר, וְיַֽיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה, וּפַת לָאוֹרְחִים וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים, (ש"ץ) וְכׇל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצׇרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם, וְיָסִיר מֵהֶם כׇּל מַחֲלָה, וְיִרְפָּא לְכׇל גּוּפָם, וְיִסְלַח לְכׇל עֲוֺנָם, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, עִם כׇּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.
תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת [בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית]
הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ומכריז:
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כׇּל עוֹלָמִים; הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶֽרֶב רָעָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּֽרֶךְ, וּבְמַֽיִם עַזִּים נְתִיבָה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזוֹר וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל וִינַשֵּׂא לְמַֽעְלָה
אֶת הַנָּשִׂיא וְאֶת מִשְׁנֵֽהוּ
וְאֶת כׇּל שָׂרֵי הָאָֽרֶץ הַזֹּאת.
מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּם וְיִשְׁמְרֵם, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן וָנֵֽזֶק יַצִּילֵם. מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִתֵּן בְּלִבָּם וּבְלֵב כׇּל יוֹעֲצֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּֽנוּ וְעִם כׇּל יִשְׂרָאֵל. בִּימֵיהֶם וּבְיָמֵֽינוּ תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶֽטַח, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.
תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
מאת הרבנים הראשיים לישראל (שנת ה' תש"ח).[1]
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ; וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ וְיוֹעֲצֶֽיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶֽרֶץ קׇדְשֵֽׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵֽינוּ יְשׁוּעָה, וַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם; וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָֽרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶֽיהָ.
וְאֶת אַחֵֽינוּ, כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקׇד־נָא בְּכׇל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶֽךָ, וְלִירוּשָׁלַֽיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶֽךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָֽיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶֽךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֶל הָאָֽרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶֽיךָ, וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ.
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶֽךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶֽךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה. אָמֵן סֶלָה.
תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם חַיָּלֵי צַהַ"ל
מאת הרב הצבאי הראשי (שנת ה' תשי"ז).[2]
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵֽנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵֽינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵם, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵֽינוּ הַקָּמִים עָלֵֽינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵֽינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵֽינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶֽתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִֽׁיעַ אֶתְכֶם. וְנֹאמַר: אָמֵן.
הערות
- ^ התפילה לשלום המדינה חוברה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ונעשו בה תיקונים קלים ע"י הסופר ש"י עגנון; היא נתקנה ע"י שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, במהלך מלחמת העצמאות (כ-4 חודשים אחרי הכרזת העצמאות). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. הוספנו את התפילה כאן, לפני ברכת החודש, ולאחריה את התפילה לשלום חיילי צה"ל, בהשראתו של סידור עם ישראל (בעריכתו של בירנבוים). בסידורו המקורי (ניו יורק, 1949) הדפיס בירנבוים את התפילה לשלום מדינת ישראל בעמודים האחרונים של הסידור (עמ' 789-790 בעברית ובאנגלית במקביל). במהדורות הבאות של סידוריו הוא הוסיף גם את השירים עַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים והַתִּקְוָה. ואילו בסידור עם ישראל הכניס בירנבוים את "תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל" ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְצַהַ"ל" בפנים הסידור, בתוך שחרית לשבת ויום טוב (עמ' 200-201). לפניהם השאיר בירנבוים את ה"תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת", אך הפעם הדפיס אותה בנוסח סתמי (ראו הערה על "תפילה בשלומה של מלכות" לעיל).
- ^ תפילה זו תוקנה על ידי הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל, בעיצומו של מבצע קדש (מלחמת סיני). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. התפילה מובאת כאן לפי גרסתו המקורית שחיבר ופרסם הרב גורן, עם שתי תוספות: "וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן", "וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם"; לפרטים על הנוסח המקורי ועל התוספות ראו במאמרו של יואל רפל, "בכל מקום שהם", שהופיע במוסף "שבת", מקור ראשון, י"ז אלול תשע"ד; ובמיוחד שימו לב לפסקה השנייה לפני סוף המאמר.
