זְמִירוֹת לְלֵיל שַׁבָּת
שרים בשולחן שבת:
כׇּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ, כׇּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְלוֹ, שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פׇעֳלוֹ, אִישׁ עַל מַחֲנֵֽהוּ וְאִישׁ עַל דִגְלוֹ.
אוֹהֲבֵי יְיָ הַמְחַכִּים לְבִנְיַן אֲרִיאֵל, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִֽׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל, גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹֽדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל, בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
דּוֹרְשֵׁי יְיָ זֶֽרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא, שְׂמֵחִים לְשׇׁמְרוֹ וּלְעָרֵב עֵרוּבוֹ, זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה בְּמִצְוַת שַׁבָּת גְּרוּסָה, חֲרוּתָה לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּכַלָּה בֵּין רֵעוֹתֶֽיהָ מְשֻׁבָּצָה, טְהוֹרִים יִירָשֽׁוּהָ וִיקַדְּשֽׁוּהָ בְּמַאֲמַר כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
יוֹם קָדוֹשׁ הוּא מִבּוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ, כׇּל זֶֽרַע יַעֲקֹב יְכַבְּדֽוּהוּ כִּדְבַר הַמֶּֽלֶךְ וְדָתוֹ, לָנֽוּחַ בּוֹ וְלִשְׂמֽוֹחַ בְּתַעֲנוּג אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ.
