קַבָּלַת שַׁבָּת
לא אומרים קבלת שבת ביום טוב שחל בשבת. תפילת ערבית ליום טוב מתחילה בעמ' 257.
מנהג נפוץ בארץ ישראל בימינו לשיר את הפיוט "יְדִיד נֶֽפֶשׁ" בתחילת קבלת שבת, וגם קהילות רבות בגולה שרים אותו.[1]
ידיד נפש, הנוסח המקורי (הניקוד משוער על־פי המשקל):
יְדִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחְמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ;
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ;
כִּי יֶעְרַב־לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּֽפֶת צוּף וְכׇל־טָֽעַם.
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ;
אָֽנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת־לָהּ נֹֽעַם זִיוָךְ;
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה־לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם.
וָתִיק יֶהְמוּ רַחֲמֶֽיךָ וְחוּס נָא עַל־בֵּן אוֹהֲבָךְ;
כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ;
אָֽנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חֽוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.
הִגָּלֵה נָא וּפְרֹש חָבִיב עָלַי אֶת־סֻֽכַּת שְׁלוֹמָךְ;
תָּאִיר־אֶֽרֶץ מִכְּבוֹדָךְ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ;
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחׇנֵּֽנִי כִּימֵי עוֹלָם.
ידיד נפש, נוסח אחר שנדפס בתוך סידורים רבים:
יְדִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשׁוֹךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶֽךָ;
יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶֽךָ;
תֶּעֱרַב־לוֹ יְדִידוּתֶֽךָ מִנֹֽפֶת צוּף וְכׇל טָֽעַם.
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶֽךָ;
אָֽנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת־לָהּ נֹֽעַם זִיוֶֽךָ;
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה־לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם.
וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ וְחֽוּסָה נָּא עַל־בֵּן אֲהוּבֶֽךָ;
כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסֹף נִכְסַֽפְתִּי לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ;
אֵֽלֶּה חָמְדָה לִבִּי חֽוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.
הִגָּלֵה נָא וּפְרוֹשׂ חֲבִיבִי עָלַי אֶת־סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ;
תָּאִיר־אֶֽרֶץ מִכְּבוֹדֶֽךָ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ;
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחׇנֵּֽנוּ כִּימֵי עוֹלָם.
לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָֽרֶץ, וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ. אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָֽׂהוּ; וְיַבֶּֽשֶׁת יָדָיו יָצָֽרוּ. בֹּֽאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָֽעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵֽׂנוּ. כִּי הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וַאֲנַֽחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ; הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָֽעוּ. אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר. אֲשֶׁר נִסּֽוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם; בְּחָנֽוּנִי, גַּם רָאוּ פׇעֳלִי. (ש"ץ) אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר, וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי. אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתִּי בְאַפִּי, אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.
שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, שִֽׁירוּ לַייָ כׇּל הָאָֽרֶץ. שִֽׁירוּ לַייָ בָּרְכוּ שְׁמוֹ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ. סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ, בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו. כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים. כִּי כׇּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַֽיִם עָשָׂה. הוֹדהערות
- ^ הפיוט "ידיד נפש" מובא בסידורי החסידים ("נוסח ספרד") בתפילת מנחה לערב שבת, כדי לומר אותו אחרי "הודו" ו"פתח אליהו" ולפני קרבנות ו"אשרי". אבל בפועל הדפיסו את התוספות המיוחדות למנחה של ערב שבת—ו"ידיד נפש" בסופן—מיד לפני קבלת שבת (ראו לדוגמה כאן). במשך הזמן, בקהילות רבות מאוד במדינת ישראל שנוהגים להתפלל בהן בנוסח החסידים ("ספרד") ובנוסח אשכנז, פשט המנהג לשיר את "ידיד נפש" בתחילת קבלת שבת. אחר כך אומץ המנהג הזה אף על ידי קהילות לא-מעטות בחוץ לארץ. המצב של קבלת המנהג מתבטא בתוך ההוראות של הסידורים בדורות האחרונים. לדוגמה: בסידור קורן הראשון, נוסח אשכנז (תשמ"א), לא הביאו כלל את "ידיד נפש" לפני קבלת שבת. בסידור רינת ישראל, נוסח אשכנז (תשל"ד), כתבו תחת הכותרת "סדר מנחה לערב שבת" (עמ' 189): בקצת קהילות נוהגים לשיר "ידיד נפש" לפני קבלת שבת. בסידור עם ישראל (תשל"ט), בעריכתו של פלטיאל בירנבוים, ציין המהדיר (עמ' 126): בארץ־ישראל נוהגים לשיר "ידיד נפש" לפני קבלת שבת. ובסידור קורן החדש עם תרגום לאנגלית בנוסח אשכנז (תשס"ט), המיועד גם לקהילות בגולה, מובא הפיוט "ידיד נפש" לפני קבלת שבת וכתבו ש"ברוב הקהילות" שרים אותו אז (עמ' 309).
לגבי "נוסח ספרד", בסידור רינת ישראל הישן (תשל"ג), הדפיסו את הפיוט "ידיד נפש" בסוף "סדר מנחה לערב שבת" (עמ' 186), כך שהוא מופיע בסוף העמוד שלפני קבלת שבת, אך לאחריו כתבו: "ומתפללים תפלת מנחה של חול (בעמוד 133)", בדומה לרוב סידורי "נוסח ספרד". אבל בסידור רינת ישראל החדש, נוסח ספרד (תשע"ז), כתבו ב"סדר מנחה לערב שבת" (עמ' 239): יש נוהגים לומר "ידיד נפש" כאן לפני תפילת מנחה, ויש נוהגים לאומרו בין מנחה לקבלת שבת. ובעמוד הבא, אחרי הכותרת "קבלת שבת" כתבו: יש נוהגים לומר כאן "ידיד נפש" (בעמוד הקודם). כך הם נתנו תוקף הן למנהג המקורי ב"נוסח ספרד" והן למנהג החדש. אך מכיוון שאין למנהג הזה שום מקור בנוסח אשכנז, יש להדפיס את "ידיד נפש" במקום שבו שרים אותו בפועל, דהיינו בתחילת קבלת שבת.
הבאנו את הפיוט "ידיד נפש" בשתי גרסאות: (1) הנוסח המקורי לפי כתב־ידו של המחבר, בניקוד משוער על־פי המשקל; (2) הנוסח שהדפיס בירנבוים בתוך הסדור השלם נוסח ספרד (עמ' 263) ובתוך סידור עם ישראל (עמ' 126). הגרסה הראשונה (המקורית) מבוססת על הערכים בוויקיטקסט ובוויקיפדיה (בתיקונים קלים). הגרסה השנייה קרובה למה שבדרך כלל הדפיסו בסידורים ב"נוסח ספרד", אמנם בירנבוים תיקן קצת את הנוסח וקירב אותו במעט אל הגרסה המקורית, שאותה ציטט באופן חלקי בהערותיו בסידור עם ישראל (במיוחד לגבי הבית השלישי). את הנוסח המקובל בסידורים הנפוצים של "נוסח ספרד" הבאנו במלואו בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה.
