עמוד:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf/136

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה מאומת
111
תפלת שחרית

כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵֽינוּ הַצִּילֵֽנוּ; שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵֽנוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵֽינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּחֵֽנוּ. אַל תַּעַזְבֵֽנוּ אָבִֽינוּ, וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.

אֵין כָּמֽוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; אֵין כָּמֽוֹךָ אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶאֶמֶת. הוֹשִׁיעֵֽנוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים; מֵרַֽעַשׁ וּמֵרֹֽגֶז הַצִּילֵֽנוּ. זְכוֹר לַעֲבָדֶֽיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; אַל תֵּֽפֶן אֶל קׇשְׁיֵֽנוּ וְאֶל רִשְׁעֵֽנוּ וְאֶל חַטָּאתֵֽנוּ. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ, וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמָּֽוֶת, כִּי רַחוּם אָֽתָּה; כִּי כֵן דַּרְכֶּֽךָ, עֹֽשֶׂה חֶֽסֶד חִנָּם בְּכׇל דוֹר וָדוֹר. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ מִזַּעְמֶֽךָ; וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים. מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר, וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֹֽרָה וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא, יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; אָנָּא, יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא. אָנָּא, יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּֽינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּֽינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּֽנוּ, כִּי נָאֲמוּ גוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כׇּל בֶּֽרֶךְ וְכׇל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה.

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵֽׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵֽנוּ, אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ נֶֽצַח; קֽוּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי חָסִֽינוּ בָךְ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, אִם אֵין בָּֽנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, זְכׇר־לָֽנוּ אֶת־בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ וְעֵדוּתֵֽנוּ בְּכׇל יוֹם יְיָ אֶחָד. הַבִּֽיטָה בְעׇנְיֵֽנוּ, כִּי רַבּֽוּ מַכְאוֹבֵֽינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עָלֵֽינוּ בְּאֶֽרֶץ שִׁבְיֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁפּוֹךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵֽינוּ, כִּי אֲנַֽחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.