אבל הוא נמצא בעצמו, לא יחויב בו זה, וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב מזה בשכל הנקנה שיהיה נפסד, אבל יחויב שיהיה נצחי, כמו שהתבאר בקודם.
פרק שנים עשר
נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו במה שבארנו בענין ההצלחה האנושית.
ואחר שהתבאר מענין השכל הנקנה, ראוי שנחקור אם הוא אפשר שתהיה לאדם הצלחה יותר עצומה מזאת ההצלחה, כמו שהיו רואים קצת הקודמים שהוא אפשר שישיג האדם השכל הפועל.
ונאמר שאם היה אפשר זה, יהיה בהכרח אחר השיגנו כל אלו המושכלות, כי היו כלן בנפש השכל הפועל בצד אשר הם בו אחד, כמו שהתבאר במה שקדם. והוא מחויב שיהיה השיגנו אותם קודם אל ההשגה בם בצד אשר הם בו אחד, כמו שהוא מחויב שנדע תחלה מהות הקורות והלבנים והאבנים אשר נהיה מהם הבית קודם שנדע מהות הבית. ולזה אמר בן רשד שזאת ההשגה תהיה אחר השיגנו כלהמושכלות האלו, כאלו טבע האמת הכריחו על זה, ואמר שזה, ואם הוא קשה מאד, הנה אולי ישלים בקבוצים החשובים להעזרם קצתם בקצתם. ובהיות הענין כן, הנה אם היה בלתי אפשר לאדם שישיג כל אלו המושכלות, הוא מבואר שאי אפשר בו שישיג השכל הפועל. וכן אם היה אפשר לו שישיג כל אלו המושכלות, והיה בלתי אפשר בו שישיג הצד אשר הוא בו אחד: וכאשר התישב זה, הנה נבאר שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל, לפי שאי אפשר לו שישיג כל אלו המושכלות. וזה כי בכאן מינים מהבעלי חיים וצמחים ומחצבים אין אצלנו המושכל בהם, ואי אפשר בקצת המינים שיודע סדור איבריהם ואופן החכמה בהיותם על זה התאר, כי לקטנם יבצר זה מהחוש, וגם במינים אשר אישיהם גדולים לא יתכן שנעמוד על אמתת סדור אבריהם בכללם. והמשל כי האדם, עם רוב החקירה אשר היתה לקודמים בענין אבריו ועורקיו וגידיו ועצמיו ועצליו, הנה לא יתכן שתשלם זאת הידיעה בו באופן שלם, בדרך שיודע מספר אלו הדברים בו וההתחלפות אשר ביניהם בכמות ובאיכות ובתמונה, וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר. כי אצל השכל הפועל ידיעה שלימה במה שיתחייב מהככבים בזה העולם השפל, כמו שיתבאר אחר זה, וזה בלתי אפשר שישלם לאדם בהתחלות אשר אצלו בזה מהחוש. ובכלל הנה לא יתכן לאדם שידע האמת בזה הסדור, וזה
