עמוד:Milhamot Hashem.pdf/8

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה

בהם דברים זרים אצלם מצד דעות באו להם, לא מצד העיון ולא מצד הפנות התוריות, אלא שירשום מאחרים. אלא שדברינו אינם עם הכת הזאת, כי יספיק להם שיאמינו ולא ישתדלו בשידעו. ואמנם דברינו הם עם אשר נבוכי באלו השאלות העצומות, ולא תנוח דעתם בהשגת סודות המציאות במה שידובר בו לבד אלא במה שצוייר לנפש. - ומהם, כי לפי מה שאחשוב מקנאת האנשים אשר לא סרה ולא תסור, הנה רבים ייחסו לנו לעזות מצח ולהריסה חקרנו בקדמות העולם וחדושו. כי אם אולי יחשבו כי אין דרך לשכל החכם לעמוד על אמתת זאת השאלה אלא אם היה נביא, וכל שכן בראותם השלמים הקודמים באומתנו ובתוכם נזר החכמים עטרת תפארת בעלי התורה הרב רבינו משה בר מיימון נ"ע לא חקרו בזה המבוקש כמו זאת החקירה, ויחייבו מזה המנע השגת זה המבוקש בדרך העיון. שאם היה אפשר זה, לא היה נעלם מן הקודמים. אלא שזו סבה חלושה מאד, לפי שאיננו מחויב במה שנעלם מן הקודמים שיעלם מן הבאים אחריהם, כי הזמן מספיק בהוצאת האמת, כמו שאמר הפלוסוף בשני מספר השמע, ולולא זה לא נמצא איש חוקר בחכמות מהחכמות אם לא במה שלמדם מזולתו. ואם הונח הענין כן, לא היתה בכאן חכמה כלל, וזה מבואר הבטול. ועוד שדברינו בזאת החקירה אם היו צודקים, יהיה מה שיחשבו בו גנות שבח, רוצה לומר אם השגנו מה שנעלם מן הקודמים. ואם לא היו צודקים, הוא מבואר שמהצד ההוא לבד ישיגנו הגנות. ואולם היה אפשר שיאמרו כי זאת החקירה לא יפול בה האמת כי אם לנביא. כי הם אולי יאמרו שמה שיודע לנביא בדרך הנבואה אי אפשר ידיעתו לחכם מדרך העיון, עוד ישנו אבל זה המבוקש התבאר לנביא בדרך הנבואה ויחויב מזה המנע ידיעתו לחכם מדרך העיון. ואולם היתר זה הספק איננו ממה שיקשה. וזה, הנביא יחויב היותו חכם, ולזה היו הענינים שישיגם הנביא יודעו לו קצתם מצד מה שהוא נביא לבד, וזה ברוב בהגדת הענינים הפרטים האפשריים הנופלים בזמן מה, וקצתם אפשר גם כן שישיגם מצד מה שהוא חכם, והוא מה שיושג מסודות סדר המציאות, אלא שההבדל בזה בין החכם והנביא הוא בקלות ההגעה לבד, לפי שחכמת הנביא היא על הרוב יותר גדולה מחכמת החכם אשר איננו נביא. ולזה היה שימשך לה הנבואה, לא שיהיה מה שהוא לחכם מושכל שני מושכל ראשון לנביא, כמו שיחשבו אנשים, שאם היה הענין כן היתה ידיעת החכם בזה יותר שלמה, כי הוא ידע הדבר בסבותיו והנביא לא ידעהו בסבותיו, וזה בטל. והוא אפשר שתהיינה בכאן מושכלות לא ישיגם החכם שאיננו נביא, וישיגם החכם שהוא נביא מצד מה שהוא חכם: