וראוי שיובן ממה שהניח הרב זכרונו לברכה בענין ההשגחה שידיעת השם יתברך אינה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים. וזה שאם הונחה ידיעתו בהם בזה האופן, הנה לא אשער מה היא ההשגחה הזאת אשר תדבק בטובים להצילם מהמקרים, והסתר פנים אשר ידבק ברעים לבלתי הצילם מהם. וזה כי לא ימנעו המקרים ההם מחלוקה, אם שיהיו המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך לצדיק הנשמר מהם ולרשע הבלתי נשמר מהם, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, או שיהיוט המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך שיגיעו לרעים ושלא יגיעו לצדיקים, וידע שיגיעו להם הטובות אשר מצד ההשגחה. ואם הנחנו שידע השם יתברך שלא יגיעו אלו המקרים לצדיקים ההם, מה היא ההשגחה הזאת, בשלא יגיע לו מה שהיה יודע השם יתברך שלא יגיע, הלא כמו זה גם כן ימצא ברשעים כשידע השם יתברך שיגיעם טובות, שלא יגיעום הרעות אשר היה יודע שלא יגיעום. ואם הנחנו שהמקרים ההם ידע השם יתברך שיגיעו לצדיק ולרשע, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, הוא מבואר שאין ידיעתו באלו המקרים מצד מה שהם פרטיים, כי מזה הצד תהיה ידיעתו שיגיעו אלו המקרים לצדיק ההוא שקר ועוד כי הוא יודע גם כן לפי זאת ההנחה שלא יגיעו לו מפני ידיעתו כל אחד מהדברים הפרטיים הנופלים בכאן, וידע שהשגחתו תדבק באיש הזה, ואיך יתכן שנניח שידע השם יתברך יחד שיגיעו אלו המקרים לזה האיש, ושלא יגיעו לו, הנה זה בתכלית הבטול. ולזה הוא מבואר שהוא מחויב מזה שתהיה ידיעתו באלו המקרים מצד הסדור הכולל. ואז יתכן שיצוייר מה שהונח מענין ההשגחה והסתר הפנים, וזה שהוא יודע מה שהיה ראוי שיגיע לפי הסדור הכולל מאלו המקרים לצדיק ולרשע, ויציל הצדיק מהם על דרך ההשגחה, ולא יציל מהם הרשע. ולפי שכבר התבאר לפי דעת תורתנו דבקות ההשגחה לטובים והסתר פנים מהרשעים, והיה מחויב בזאת ההנחה שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים מהצד אשר הם בו פרטיים. הוא מבואר שכבר יחויב לפי דעת תורתנו שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים במה שהם פרטים, וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות במה שהתבאר מדברינו באופן ידיעת השם יתברך הדברים.
עמוד:Milhamot Hashem.pdf/191
הדף הזה עבר הגהה
