ידמה היותו חולק על הנחתנו, כי לא יתכן לפי הנחתנו שיגיע רעות לרעים כי אם במקרה. והשני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. וזה הענין גם כן חולק על הנחתינו לפי מה שיחשב.
הנה אלו הם הסקות אשר אפשר שיסופקו על הנחתנו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו, מפני מה שיעדה התורה מהגעת העונשים הנפלאים בעצמות מאת השם יתברך על ישרל לפי מריים העצום, אין היתרו ממה שיקשה. וזה שאנחנו נאמר שאלו הענינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי שיסורו מדרכם הרע, כי בזה האופן יתכן שיבא רע מאת השם יתברך בעצמות, כמו שקדם. ואולם היה אפשר שתדבק ההשגחה בזה האופן על אלו אשר הפליגו במרי מצד כלל האומה אשר הוא טוב, וראוי שתדבק בו ההשגחה בזה הצד. ולזה כשיסתבכו קצת פרטי האומה בפעולות המגונות, ישתדל השם יתברך להוכיח על צד ההשגחה בכלל האומה כדיש לא יתפשט בכלן המרי ההוא. וזה שכמו שההשגחה אשר מצד המערכת תהיה באנשים משני צדדים, אם בדרך פרטי, והוא מה שיסודר מהמערכת לאיש איש מאישי האדם, אם בדרך כלל, והוא מה שיסודר מהמערכת לכלל האומה או לכלל המדינה. כן הענין בזאת ההשגחה, רצוני שהיא תדבק באיש כשהיה טוב, ותדבק בכלל האומה כשהיא טובה. ולזאת הסבה תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה, ויוכיח פרטיו מפני זה, ואם הם רשעים, על הרע שהחלו להסתבך בו, כדי שישובו בדרך טובה, ותגיע להם הצלחת הנפש. אמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. ולזאת הסבה נזכר מה שנזכר בתורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי השם יתברך, ונזכר שהם אינן מגיעות במקרה, אבל הם מכוונות מאת השם יתברך. וממה שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צד ההשגחה, לא על צד העונש, הוא אמרו ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. ואם היה זה על צד העונש, היה בו מן העול מה שלא יעלם. ואולם כשהיה זה על צד ההשגחה, היה מן הראוי, רצוני שכאשר יגיע להם השם יתברך היסורין על צד התוכחת,
