על השלם שבענינים, מה שלא היה לו מונע. ואשר אין התחלתה לא המזג ולא הבחירה, כמו הפכת הארצות והרעש והאש הנופלת מן השמים, ומה שידמה לזה, הנה הוא מבואר שלא יגיע מהם רע כי אם במקרה, כאשר תאמר מצד שקרה שיפול האש על איש אחד מדי נופלו ויהרגהו, או שתהפך הארץ על היושבים בה מצד שקרה היותם שם. וכבר יתבאר עוד שזה הרע הנופל מפני אלו הענינים הוא במקרה, לפי שמה שאלו המקרים מתילדים ממנו הוא מכוון לטוב ולשמירה לכל הנמצאות השפלות, לא לרע. וזה כי מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים, והיה מדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת, ויפסד מפני זה המורכב מהם, חוייב שתהיינה בכאן סבות פועלות אותן ושומרות מציאותן ומציאות ההווה מהם. ולפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אחד מההפכים על האחר, ויגביר פעם ההפך האחר, וזה בסבוב ישר וסדור מתמיד, כמו שהתבאר בטבעיות, הנה יחויב שיהיה האש פעם והאויר פעם והמים פעם והארץ פעם לפי היחסים אשר לפועל אצל המתפעל, ובזה ישמר זה המציאות השפל, לפי ששמירתו אמנם הוא בשווי הנמצא ביסודות אשר הורכב מהם, וסבת זה השווי הוא זה הפעל המגיע אל היסודות מהגרמים השמימיים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהרע שיגיע מהתגברות אחד היסודות על האחר הוא במקרה, כי זה ההתגברות מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה, כמו שקדם. וכן מה שיקרה מהרעות באישי האדם מצד הסדורים אשר מצד מערכת הככבים הוא מבואר גם כן שאינו בעצמות ועל הכוונה הראשונה, כי הכוונה בסדורים ההם הוא הגעת הטוב, ואולם יגיע מהם רעות מה במקרה, כמו שזכרנו בפרק השני מזה הספר. וכבר שם השם יתברך באדם השכל לשמרו מאלו הרעות כפי מה שאפשר. ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו הרעות הנופלות באישי האדם מהגרמים השמימיים הם מתיחסות אל ההיולי, כי אם ימשך האדם אחר שכלו כפי מה שראוי, היה נשמר מהם, כמו שהתבאר במאמר השלישי מזה הספר. ובכלל הנה בעבור שיהיה השם יתברך התחלה לנמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה, כמו שהתבאר במה שאחר הטבע, הנה הוא מן השקר שיגיע ממנו בעצמות רע לנמצאות. ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע נכנס בנמצאות מצד החומר אשר הוא המקבל, אחר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר הוא הצורה.
ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד, כאלו טבע האמת הכריח למעיינים להאמין זה. ולזה היו קצת הקודמים משימים אלו ההתחלות האהבה והשנאה. וקצתם היו משימים אותם
