גדולים רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מורגשות, ויחשב מפני זה שלא הגיע להם רע על מריים. ולפי ששעור הצדק והרשע יהיה לפי ההכנה הפרטית, והיתה ההכנה הפרטית נעלמת ממנו, נחשב גם כן שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצד שמי שנחשבהו צדיק הוא רשע ביחס אל הכנתו, רצוני שהוא מקצר מעשות האפשרי לו, ומי שנחשבהו רשע מצד התרשלותו מעשות טוב הוא צדיק ביחס אל הכנתו.
וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שהניח בלדד מענין זאת ההשגחה. ווזה שאנחנו נמצא שהטבע יסדר קצת רעות כדי שיהיה דרך אל הגעת טוב, והמשל שהוא ישתמש במרה השחורה באסטומכא כדי שתתגודד בה ויגיע לה צער מה בעת חסרון המזון, כדי שיתעורר אז הבעל חיים אל לקיחת המזון מצד הרגישו ברעב. ויסדר גם כן קצת טובות הם דרך אל הגעת רע לרבי התאוה, וזה כי הערבות אשר הושם בקצת המזונות יהיה דרך לרבי התאוה אל שיקחו מהם יותר מהשעור הראוי, ויוזקו מהם. ובהיות הענין כן, הנה הוא אפשר שיהיה הענין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר הסדר והיושר לפי מה שנחשב, רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב. וזה גם כן דבר נמצא הרבה, רצוני שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע, כאלו תאמר שתמצא ההצלחה לאדם ברכיבתו הים, ויהיה זה סבה אל שיתמיד הרכיבה בים, ויטבע בים, או תטבע סחורתו. וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב, כאלו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה או במלחמה עם אנשים אחרים, וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם, ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסבה מה, הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא היה דרך אל הצלתו מהמות. ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לפי מה שבארו רבותינו זכרונם לברכה.
ואולם הדעת השלישית מהדעות אשר זכרנו תחלה בהשגחה לא ראינו לזכור הטענות אשר יקיימו אותה, כי אין לנו דרך אליהם כי אם אחר התבאר בטול אלו שתי הדעות הקודמות. וזה ממה שלא יעלם למי שיעיין בדברינו בקיום זה הדעת השלישית:
פרק שלישי
יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות.
ואחר שכבר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השתי דעות אשר זכרנו, ראוי שנחקור באופן שלם אם יש בהם דעת צודקת, אם
