הוא דבר מקביל לידיעה, וכל שכן כאשר הונחה בזה האופן, וזה כי הדבר המתחדש ימצאו לו מחלקי הסותר קודם מציאותו אלף שנה חלקים כמעט שאין תכלית למספרם. וזה כי כאשר הונח כל אחד מהמקרים האמצעיים אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, ואם לא יהיה, אפשר שיהיה כך או לא יהיה כך, הנה כאשר תנהיג הענין על זה האופן יתאמת שלמקרי האחרון המתחדש באמצעות שאר המקרים האלו, אם היה שיגיעו, יהיה מחלקי הסותר לבלתי תכלית. וכמו זה הענין יקרא אצלנו תכלית המבוכה והבלבול, ר"ל שיהיה נבוך אם יהיה כך או יהיה כך או יהיה כך בחלקים בלתי בעלי תכלית. כי המבוכה והספק יהיה יותר מעט כשיהיו חלקי הסותר יותר מעטי המספר, ולזה היתה התשובה היותר מיחדת הדבר מזולתו יותר שלמות ההודעה, ואף על פי שלא תיחדהו בשלמות, כאלו תאמר שהאומר בספינה שהוא גשם מעץ נעשה במלאכת בעל תוך בלתי מכוסה, הנה כל אחד מאלו הייחודים הוסיף בידיעה, לפי שהוא הסיר המבוכה מכל מה שנכלל בייחוד הקודם לו שלא נכלל בו, ואף על פי שאין אחד מהם מייחד הספינה מזולתה בשלמות.
והחמישי מאלו הדברים החמשה הוא שידיעת השם יתברך לא תשתנה בהתחדש המתחדש מאלו הדברים אשר היתה לו בהם ידיעה טרם בואם, ואף על פי שכבר נשתנה הדבר שנתלית בו הידיעה, שהוא היה תחלה אפשרי ואחרי כן נמצא בפעל. וכבר יחויב לו שיאמין זה, לפי שידיעת השם הוא עצמותו, כמו שהתבאר במקומותיו במה שאין ספק בו. ולפי שעצמותו לא ישתנה, חויב שיהיה מדעו בלתי משתנה. וכאשר נתבונן בזה הענין נמצא שיתבאר שאי אפשר שיצוייר זה במה שאצל שכלנו וחכמתנו. וזה שכבר קדם לרב המורה ז"ל שהשם יתברך יודע שזה הדבר אשר יתחדש יהיה נעדר בזמן הפלוני, ואחר ימצא בזמן הפלוני, ואחר יעדר בזמן הפלוני, וכן הענין בדבר דבר מהדברים המתחדשים בעולם וכאשר יתחדש המתחדש, לא נוספה שם ידיעה ולא התחדש מה שלא היה ידוע אצלו, אבל התחדש מה שהיה ידוע מקודם שהתחדש על מה שהוא נמצא עליו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהשם יתברך יודע לפי זאת ההנחה כל מה שיתחדש וכל מה שהתחדש. וזה גם כן מחויב להאמן לכל מי שיברח משייחס לשם יתברך סכלות באלו הדברים, וזה כי הסכלות במה שהתחדש הוא סכלות יותר וחסרון מהסכלות במה שיתחדש, וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע מחלוקה, אם שידע שכבר התחדש החלק מחלקי האפשר אשר היה ידוע לו שיתחדש, או שידע שכבר
