האחרון לידי טעות שגם היא כאחת מהן, מטעם זה מצאו לנכון להדגיש ולהגדיל רושם זה גם בכך, שלא צרפוה אפילו לתורה שבעל־פה.
וידבר משה לפני העם, הטעמים שהניעוני להוציא את המגילה היקרה הזאת לאור, ראשית, למען הציל אותה מאבדון השכחה ששלטה בה, כי זה שבעים וחמש שנה שנדפסה לאחרונה בחוברת מיוחדת, וע"כ פירסומה לא היה ניכר. ושנית כי העתים הללו גם דורשות התחדשותה, שהרי ההסטוריה שלנו היא היא העדות הכי־נאמנה לנו, אשר מתוכה אנו שואפים את הכח, עצמה, ובטחון אשר בכל צרתינו. ולמרות כל הסבל הנורא שעבר עלינו עד הנה, הנה לא נעזבנו לאנחות, וכן תמיד יש תקוה לאחריתנו, שארית הפליטה לבית ישראל. ומכאן סמכו רז"ל במס' שבת י"ג בענין מגלת תענית באמרם, שאף שעדיין לא הרשתה להכתב שום תורה שבעל־פה, אבל קורות הימים — כבר נכתבו.
ויהי משה גומר מלאכתו וירא, בס' אוצר ישראל ערך אנטיוכס מגלת: שר' בער פרענק ע"ה העתיק מגלה אשכנזית לעברית מבלי דעת כי ההעתקה העברית קדמה להעתקתה האשכנזית. ולכן עתה בהוצאה זו לא הדפסתי כי אם אותה המגילה היותר מקורית, המובא בסדור או״ה (זולת ההסכמה שנכתבה לתפארת מגלת ר' בער ע"ה הצגתי) ואל המגלה הזאת אספתי, וצרפתי, כל ההערות הדרושות, כדי לבררה וללבנה כסולת נקיה, ובמקום שלא מצאתי ביאור מספיק, טרחתי והשתדלתי ועלתה לי ת"ל, לגלות צפונים, כפי שידי מגעת. והקפדתי גם על הנקודות, ואפילו על המתג, מה שלא יעשה כן במקומנו. וברשות אוכל להגיד, כי המגלה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום — שלמה היא, ואני תפלה לאל גומר עלי שתתקבל מלאכתי זאת בתשואות חן בעיני קוראיו ומבקריו, ויהא זה שכרי.
ויוסף עוד משה לדבר, ולהביע תודתי הרבה, לכבוד האי גברא רבה ויקירא, אפריון נמטיה ליה, ה"ה הד"ר מוה"ר יונה פריעדמאנן נ"י מנהל הספריה היהודית דפה, שהואיל בטובו ובאדיבות לבו להמציא אלי את כל הספרים והספרות שנדרש לי, לצורך חוברת זו, ה' יאריך ימיו ושנותיו מתוך הצלחה ואושר עמו"ש.
ויזכר משה את „הארץ” שעלה בגורלי לבקר אותה, ואת ירושלם עיה"ק ת"ו ובית תפארתנו בה — בחורבנו, ומי יתן ואזכה לראותו מחדש, כשנשוב שמה — בבנינו.
פעסע שלהי מרחשוון אלף תתנ"א שנה לחרבן בית אלדינו שיבנה ב"ב למען שמו יחיד המהולל ולבדו הוא
נאום משה בלא"א הה"ג מוה"ר ישראל וועלץ שליט״א יליד טור־נעלא
