ויראת אלהים: (ג) כי אבותיה היו ישרי־לב וידריכוה בדרכי תורת משה: (ד) ויהויקים היה עשיר מאד ויהי־לו כרם חמד אצל ביתו וכל היהודים התאספו אליו כי נכבד היה מכל העיר: (ה) ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם: (ו) והם היו מן־האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם: (ז) ויבאו מדי יום ביומו אל־בית־יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם: (ח) ויהי בעת הצהרים וכל־איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
(ט) ויראו הזקנים את־האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאוה: (י) ותהפך לבבם ותחת נשא מרום עיניהם נשאו את־עיניהם אליה ולא זכרו תורת יי ומשפטו: (יא) וגם כי־חצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא־גלו את אהבתם איש אל־אחיו כי התבוששו וכל־אחד חשב לחללה: (יב) וישקדו יום יום על־דלתי הכרם ללכת אחריה ולהביט אליה: (יג) ויאמרו איש אל רעהו נשובה־נא אל־בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים: (יד) ויהי אחרי לכתם ואחרי הִפרדם איש מעל אחיו ויפן כל־אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדו: (טו) וכאשר שאלו איש את־אחיו לאמר מה־זאת ויִתוַדוּ את תשוקתם הרשעה ויוָעֲצו יחדָו וישימו מועד לֶאֱרֹב לה בהיותה לבדה:
(טז) ויהי היום והם בּמארב ותבוא שושנה כדרכה לרחׂץ בכּרם כחׂם היום ושתי נערותיה אִתה: (יז) ואיש לא־היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה: (יח) ותאמר שושנה אל נערותיה קְחֶנה־לי
