טובה רעח
;904
**וצר ישראל
ביבליוגרפיא :שטיינשניידער .העבר׳ איבערז׳ .B. E. J. 177; / . E. 111 806 ב .מ.
דד
טובה :רעה :מצב יפה נעים ורצוי ,והיפמ. ה א ד ם באבלו מעץ הרעת ידע להבהץ בין מוב לרע כפי השנתו האנושית ,אך ב א מ ת א ן מוב ואין רע בהחלמ ,ומוכרן של רשעים רעה אצל צדיקים)יבמות ק׳ינ;( ,ודרשו הפסוק ״כי אינם יודעים לעשות רע״ )קהלח די( שהומאיש ומביאץ קרבן ואינם יודעים אם על המובה ה ם מביאים א ם על הרעה ה ם מביאים. א פ ר רקב״ה בין טוב לרע א י נ ם מבחינים והם מביאים קרבן לפני! )ברכוח כ״נ (.ולכן חייב א ד ם לברןי על הרעה כשם שמברך על "המובה )יבמוח ל״נ ,(:כי כל מ ה דעביד רחמנא למב עביר )ברכות ס ׳ , ( :ונחום איש גמזו א מ ר על כל צרה ש ב א ה עליו ״ נ ם זו לטובה" )חעניח כ ״ א . ( :לפעמים א ן מוב בלא רע ,וישראל אינם יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב רעה)יבמוח ט״ז .(:העטים הקרטונים ובפרט הפרסיים האטינו בשחי רשיוח כי יש יוצר טוב ויוצר רע ,א ך הדעה הזאח ט ח נ נ ד ח לחורח ישראל ,כי ה׳ הוא ״עושה שלום ובורא רע" )ישעיה מ״ה ר( .ומה שנאמר :מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳) מפרשים בלשון בחטיה ,או כי האחריות טוטלח על האדם החוטא ה ט ס ב ב ברעחו ,אבל אמרו כי כל דבור שיצא טפי הקב״ה לטובה אפילו על חנאי לא הזר ב ו (ברכות ז׳,(. וטרח טובח טרובד .ט ט ר ח פ ר ע נ ו ח )יומאע״ו ,(.א ט נ ם בגוגע לחשנח חארם ביריעח טוב ורע ,אנו מציירים בלבנו כי ה׳ הוא טוב לכל׳ טשד .נקרא טוב )וחרא אוחו כי טוב הוא( ואין טוב אלא חורה )כי לקח טוב, ברבוח הי( ,ועל ישראל נ א ט ר הטיבה ה׳ לטובים .וע״ז ב א ה פ ו ע ם :יבא טוב ויקבל מוב מ ט ו ב לטובים )טגהות ג״ג ,(:וראר להיות טוב לזולתו ,וטחיוה טוב אל תקרי רע .ולרוגטא ,הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו טניה בגי ארם ליכגס בהוך שדהו ,ט ה הבריות אוטרות עליו? וכתיב על ת ט נ ע טוב טבעליו בהיות לאל ירך לעשות )טשלי גי ,ב׳יק פ״א •(:לעולם ירבק א ד ם בטובים )ב״ב ק״ט •(.תגחוטי אבלים בקור הולים ונטילת ה ס ת ם טביאים טובה לעולם )ארר״ג פ״ל(, וטי שחוא טוב טחחלתו לא בטהרה יהפך לאיש רע, ואטר אביי נטירי ט ב א לא חוי בישא ,וטאי רכתיב ובשוב צ ת ק טצדקהו ועשה עול )יחזקאל י״ח( שהית רשע מעיקרו)ברכות כ״ט•( .ועל הדרך הזה אמרו כל המריעץ לו לא במהרה ממיבין לו וכל הכטיבץלו לא בטהרה מריעין לו)ב״ק פ ׳ . ( :לפעטים השחטשובלשון מוב לסיטנא ,ואטרו הרואה ט ׳ בחלום סיכן יפה משום דבחיב מוב )ב״ק נ״ה ,(.ור׳ אלעזר טהנרוניא ש מ ע בחלום שקראו לו ״שלום ט ב לרב ט ב מרבון מ ב רמטוביה ט מ י ב לעמיחי' וחשבו שחוא עח רצץ לו והתפלל על הגשמים ונענח )תענית ביד .(:הווושך
10
הוא ס מ ל ה ח ג והאור הוא ס מ ל הטוב .ולכן א מ ר רב לעולם יכנס א ד ם )היוצא לדרך( בכי מוב ויצא בכי מוב )בזמן ש ה ח מ ה זורחת( ובר )פסחים ב׳ .רש״י(. מי מאין לו א מ ה ה י בלא מובח )יבמוה פ״ב(׳ ע״ד מ צ א א מ ה מ צ א מוב )ממלי י״ח(; ירומלם נקרא ההר המוב והלבנון ) ב ר מ ת מ״ה ; 0מ מ ר נקרא טוב׳ ולא יראה כי יבא טוב )ירמיה י׳׳ז( ; מוב מ א ד זה המוה )ב״ר(; מלאך המוה א י ק מ מוב מ א ד )זהר מ מ ו ה רס״ו(; תפלח בלשון טוב ,ר ח מ לבי דבר מוב )ההלים מ״ה(, צדקה ,על תמנע מ ו ב ; שבת׳ מזמור שיר ליום חשבת מוב ונוי ,ואמרו כי ש ב ת מהנה מ ו ב ה ; ו מ ו ב ש ם מ ש p מוב )קהלת מ׳(. א.
טוֹבִי (טוביה ,(Tobit ספר:
אחד מהספרים החיצונים או כתובים אחרונים .אבות הנצרות בקארטני (397) ובטרינט (1546) קדשו (canonized) את הספר הזה ,והפרוטסטנטים הכניסו אותו בהאפוקריפא. הספר הזה נכתב בעיקרו או באלכסנדריא בלשון יוונית או בא"י בלשון סורית ,ונעתק לרומית וגם לעברית. בהעתקות הראשונות יש נוסחאות שונות. בהעתקה מיוונית לעברית של פראנקל יש י״ד פרשיות.
הסיפור
תוכן הספר הוא סיפור המעשה שקרה לאיש אחד בשם טובי ממטה נפתלי בארץ הגליל שנגלה עם גלות עשרת השבטים ע"י שלמנאסר מלך אשור .וטובי היה איש תם וישר ועושה חסד .שם אשתו חנה והוליד לו בן שקרא ג״כ טובי (או טוביה). ובהיותו גולה בעיר נינוה לא התגאל במאכלות אסורות והמלך בראותו צדקתו הטה אליו חסד ולא מנע ממנו לצאת ולבוא כאוות נפשו ,ויתן לו עשרה אדרכמונים למנחה ,והכסף הזה הלווה טובי לאיש דל בשם גבאל בארץ מדי ויקח שטר מידו .אחרי מות שלמנאסר מלך סנחריב בנו תחתיו ,ואחרי שובו ממפלתו בארץ יהודה שפך חמתו על בני ישראל הגולים בבבל ויהרוג מהם רבים ,וטוביה גמל עמהם חסד של אמת ויביאם לקבורה. גם המלך שישב אחרי סנחריב הרע עם הגולים ועם טוביה ויגזור עליו שלא לקבור את המתים ,אך טוביה היה ירא את ה׳ יותר מדבר המלך ויאסוף בסתר את החללים אל חצרו ויקבור אותם בלילה. וה' נסה את טובי ויקר מקרה כי עטלף אחד הריק את צואתו מקינו ונפלה על פני טובי ותעוור את עיניו .בכל זאת החזיק בתומתו והתפלל לה' .וידל טובי מאד וישלח את בנו לגבות את החוב עשרת אדרכמונים שהלווה לגבאל במדי. ובדרכו פגע בו מלאך ה׳ רפאל. ובעברם נהר חדקל המציא ה׳ לפני טובי דג גדול והמלאך ציווהו לשמור את הלב המרה והכבד לרפואה ולסגולה .ויוליכהו המלאך לבית רעואל במדי ולו בת יחידה שנשאית לשבעת אנשים זה אחר זה וכולם מתו ביום חתונתה. ורעואל היה שאר בשר לטובי וגם שם אשתו חנה. והמלאך יעץ את טובי לארש לו את בתו שרה לאשה.
