חוט המשולש לפרשת מקץ
כגון בר״ה לשמוע תקיעות ולהתפלל אלא המצוה ראשונה שתבא לידו שא״א לעשותה בבית אסורים יעשנה דאין מעבירין על המצות עכ״ל וא״כ ה״נ הכי מאחר שמסורס מקרא מערב עד בוקר א״כ יש איסור לעקור המצוה הראשונה לבטלה ממקצת כדי שיוכל להדליק גם בשאר לילות במקצת משום דאין מעבירין על המצות:
והנה לכאורה יש ראיה לדין הרדב״ז הנ״ל לפי דעת האבן עזרא ששמיני למילואים היה בח׳ בניסן וע״ז ק׳ כיון שידעו מישאל ואלצפן שאם יטמאו לנ״וא היום הזה דהיינו ח׳ בניסן לא יוכלו לעשות הפסח בע״פ שהוא מצוה חמורה מזה ואף דקיי״ל העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו כשכבר התחיל במצוה אחת אבל הכא היה להם למנוע לכתחילה אע״כ צ״ל דאין מעבירין על המצות אפילו במקום שיש מצוה חמורה הימנו. ויש סיוע לדין הרדב״ז. אכן לשיטת גמ׳ דילן דשמיני למלואים היה בר״ח ניסן וע״כ אותן טמאים לא היו מישאל ואלצפן שנדחו לפ״ש לפסח שני דהא הם טמאו בר״ח ניסן וכבר היו יכולין לטהר אלא טמאים אחרים היו שחל ז׳ שלהם בערב פסח ונטמאו באונס תוך ז׳ לפסח וא״כ ליכא הוכחה לדין הרדב״ז הנ״ל:
ואמינא הוכחה לשיטת הש״ס דילן דשמיני למלואים היה בר״ח ניסן מהא דאיתא במ״ר "אין 'והכן' אלא שבת - הדא אמרה שיוסף שמר שבת עד שלא ניתנה". ובתנחומא מסיים עוד "א״ל הקב״ה אתה שמרת את השבת חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת הה״ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים". ויש להקשות כיון דמנשה היה קשיש מאפרים היה מן הראוי שיזכה הוא זכות זה של אביו. אולם ראיתי להיפ״ת שהקשה אם יוסף שמר שבת איך כתיב בתר הכי ויוסף אמר לאשר על ביתו רדוף אחרי האנשים האם מ״ש תחלה והכן היה בע״ש א״כ רדיפה זו שהיה ביום שלאחריו היה בשבת. ותירץ דאף שאמרו במדרש וכן פירש״י בחומש דרודף זה היה מנשה, מ״מ אפשר דידע יוסף שמנשה לא שמר השבת ולכך אמר אליו רדוף אחרי האנשים וגו׳. ולפ״ז ניחא דמה״ט שלא שמר מנשה השבת וודאי יתכן שלא זכה מנשה בזכות אבות שבשביל שאביו שמר השבת להיות לו השכר הזה שנפסק לאביו כיוון דהוא בעצמו לא שמר השבת ולכך זכה אפרים בשכר זה:
אכן לכאורה מעתה ק׳ אי נימא דשמיני למלואים היה ח' בניסן וח״כ מנשה שהקריב בשמיני הי׳ בט״ו בניסן שהוא י״ט ואיך הקריב קרבנו׳ פר לעולה ואף למ״ד נ״ונ קרבין בי״ט מ״מ עולות א״ד י״ט שהרי הוא קורבן יחיד וא״כ לא יתכן שיזכה מנשה להקריב בי"ט כיוון דלא שמר שבת ומכ״שכ י״ט אע״כ דעת הגיו׳ אמת דשמיני למלואים היה בר״ח ניסן והקריב מנשה בח׳ בניסן ביום חול ואפרים זכה להקריב בשבת משום ששמר שבת כנ״ל:
והנה אי הוי אמרינן כדעת האבן עזרא הנ״ל דח׳ למלואים הי׳ בח׳ בניסן והוי מוכח דין הרדב״ז הנ״ל וא״כ לית׳ לתי׳ הב״י הנ״ל כמשכ״ל דאין מעבירין על המצוות וע״כ הוי צריכין לתרץ קושיית הב״י הנ״ל באופן אחר כמו שחי׳ הט׳׳ז דאין הקב״ה עושה נס אלא יש מיש וא״כ ע״כ הי׳ נס גם ביום ראשון שנשאר מה בנר ביום ראשון שממנו היו מדליקין ביום שני כדי שיהיה ראוי לחול עליו הנס ביום שני ולפ״ז הוי מוכח דמותר שמן ביום ראשון שמותר להדליק ביום שני:
ולפ"ז מבואר דבל״ז לא ה״מ למיבעי׳ מותר שמן שבנר ראשון אי מותר להדליק ביום שני דהס״ל כדעת האבן עזרא הנ״ל ונפשט דמותר להדליק ביום שני לכן העמיד השאלה על הקרא דביום השמיני נשיא לבני מנשה וק' הא מנשה קשיש מאפרים ולמה לא זכה להקריב בשבת וע״כ משום דמנשה לא שמר השבת כנ״ל ואיך הקריב בי״ט של פסח אעכצ״ל דבא׳ בניסן הי' שמיני למלואים כשיטת הש״ס דילן וע״כ הנך טמאים לא היו טמאים שכבר היו יכולין לטהר ולא מוכח דינא דהרדב״ז ושפיר י״ל כתי' הב״י דנעשה נס בראשון שחלקו בפך לח׳ חלקים ול״צ לתי' הט״ז ושפיר מבע״ל מותר שמן שבנר ביום הא׳ אי מותר להדליק בשני ודו״ק:
שער המים
לפרשת מקץ
חולין צ״א מאי דכתיב וטבוח טבח והכן טבוח טבח פרע להם בית השחיטה והכן טול ג״ה בפניהם וכמ״ד ג״ה אסור לב״נ והקשה תוס׳ דמנ״ל דג״ה אסור לב״נ דלמא משום שקיימו האבות כל המצוות כמו בשחיטה ואמינא לבאר קושיית התוס׳ בטוב טעם: דלכאורה י״לד כיון שאמר טול ג״ה בפניהם דמזה יראו שנזהר שלא להכשילם באכילת איסור שידע שאסור להם בדין ישראל וה״ה שלא יכשילם באיסור נבילה ולא היה מהצורך
