עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/117

םי&ן לי• העלדון נח 15! עם ההקדש ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעין ותמניא ת"ל וחשב לו הכהן מכל מקום ופירש"י הא דאין מחשבין חדשים עם ההקדש כגון שהקדיש חמש שגים וחצי לפגי היובל ובא לפדותה לא אמרינן שיתן חמשה סלעים ומחצה וחמשה פונדיונין ומחצה אלא נותן ששה סלעים וששה פונדיונין דאין מחשבין חדשים להקדש אלא שנה שלימה מחשבין לחדשים אלו מיהו בהקדיש שנה וחצי לפני היובל דאם נחשב חדשים יפסיד הרבה כמ"ש בכאן יכול ההקדש לחשוב לו כשנה שלימה לטובתו כדי שיפדה בשני סלעים ושני םונדיונין ובמשנה פירש"י להיפך שלא יחשוב כשנה אלא חדשים ואין כאן שני שנים וצריך לפדות בחמשים שקל דכיון דבזה הוי טובת ההקדש מחשבין החדשים לחדשים ולא לשנה (וציע שרשיי סותר איע והרטיב פי׳ כמו פפירשיי במשנה והרמבים בפירושו פי׳ כפירש"י כגמ׳ ונראה שברשיי הס שני לשונות עיש והרמב"ס גס בחיבורו כוזב כמו כפירושו והראניז השיג עליו וכתב כפירשיי במשנה כפי׳ הרעיב ע"ש): יךן ה"ל הרמב"ם בפ"ד דין ז׳ נשאר בינו ובין היובל שנה אינו יבול ליתן סלע ופונדיון לפדותה וכו׳ נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אם רצה הגזבר לחשוב לחדשים שנה ויתן שנים שקלים וכו׳ ה"ז מותר לפי שאין מחשבין חדשים להקדש שנאמר על פי השניפ הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים עכ"ל ודין שצריך לשלם בעד חדשים סלע ופונדיון כשיש הרבה שנים לפני היובל לא הוצרך להזכיר דממילא כן הוא ולדבריו הוה זה גזירת התורה דשנה וחצי לפני היובל הוה כשני שגים כיון שאין מחשבין להקדש חדשים ממילא הוי כשגה אך לפ"ז למה תלה הדבר באם רצה הגזבר ואולי מדכתיב וחשב לו הכהן משסע שברצוגו תלוי: יין הקדיש שדהו בשגת היובל עצמה איגו קדוש כמו במכירה בסי׳ ל"ג דכיון דיוצאה ביובל לכהגים הלכות יובל שנה שנאמר וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא כסף מלו כאחד (נחי כיה.): £ןי ודע דזה שכתבנו דבין אשתו ובין יורשיו מוסיפין חומש זהו בת"ב פרשת בחקתי שאומר ואם גאול יגאלנה לרבות את האשה לרבות את היורש ומשמע דאאשתו של מקדיש קאי וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ם"ד מערכין דין ה׳ שכתב וכן אם סדתה אשתו של מקדיש או אחד מיורשיו הרי אלו מוםיפין חומש עכ"ל אבל הראב"ד בפירושו לת"כ פי׳ דקאי על אשד. שהקדישה שדה אחוזה שמוספת חומש דאע"ג דבל הפרשה נאמרה בלשון זכר מ"מ אין חילוק ומביא גם פי׳ הראשון שכשפודה הקדש בעלה במעות שלה מוספת חומש דהבעל זוכה במעותיה והיא כשלוחו ע"ש וכה"ג מצעו במעשר שני ולדינא שניהם אמת ופירושא דיורש הוא כשאביו הקדיש והוא פודה דמוסיף חומש וה"ה שארי מיני יורשין (ועמל"מ ולענ"ד כמ׳ש): כתיב וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך בלומר יגרע הסכום של סלע ופונדיון לשנה מן יובל שעבר עד עתה ולא ישלם רק לפי חשבון השנים הנותרות עד יובל הבא ואמרו רז"ל (רפ"ז דערכיןז דאס פודה בפחות משני שנים לפני היובל אעו פודה בגירוע בסלע ופונדיון לשנה ואם בא לגאלה צריך ליתן ג׳ סלעים שלמים בעד חומר בית זרע דבעינן השנים הנותרות וליכא דמיעוט שנים שנים ולכן אמרו חדל שיזהר אדם לחוס על נכסיו ולא לפדות בפחות משני שנים לםני היובל וכן לא יקדיש בסתות משני שנים דכיון דלפדות יעלה לו ביוקר וביובל תצא לכהגים אבל כי מקדיש ג׳ שנים לפני היובל יש לו זמן שנה שלימה לפדות בגירוע ומ"מ אם הקדיש בפחות משני שנים הרי זו קדושה ואם בא לפדות פודה בנ׳ שקלים כל חומר בית זרע ואם לא פדאה יוצאה ביובל לכהנים: ין שנו חכמים במשנה שם אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים ושגינו בברייתא שם (כיה.) מניין שאין מחשבין חדשים