עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/108

הלכות יובל פימן לג השלח[ שלש תבואות ואין המוכר יכול לומר החזירנה לי מליאה פירות כמו שמכרתיה לך שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך משמע כל תבואות שבשתי שנים מדלא כתיב מספר שנים או מספר תבואות (רשיי ערכין לי. דיה במספר) ומ"מ אינו מחשב עמו אלא לפי מספד שנים בלבד שנאמר על פי השנים לא על פי התבואות (רמביס שס) וע׳ בםעי׳ כ"א: £ וכל כך החמירה התורה בזה שתהיה שני שנים מעל"ע ביד הלוקח דאפילו אם הלוקח מתרצה להחזיר לו קודם אסור וכך אמרו חז"ל שם דאיסורא נמי איכא ולא מיבעיא מוכר דקאי בעשה דכיתיב במספר שני תבואות ימכר לך אלא אפילו לוקת קאי בעשה דבעינן שנים תקנה וליכא דכתיב במספר שנים אחר היובל תקנה דמשמע שתהא קנויה לו שתי שנים ואי מהדר ליה מקמי הכי עובר בעשה (רש"י) ופשוט הוא דאסילו להחזיר לו במתנח אסור מיהו לאחר גיל דמותר למכור או ליתן שהדי האחר מכחו בא: י עוד החמירה התורה על המוכר הבא לפדות מיד הלוקח קודם היובל דדוקא שהשיגה ידו מעות משלו מן הצד שלא ממכירת קרקע אחרת וכן אפור לו ללוות מעות מאחרים וליגאל וכן אינו גואל לחצאין וז"ל הרמב"ם שם המוכר שדה אחוזתו והיו לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדהו שמכר אין שומעין לו שגאמר ומצא כדי גאולתו עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר וכן אם לוה לגאול אין שומעין לו שגאמר והשיגה ידו ולא שילוה מצא מעט ורצה לגאול חצי השדה שמכר אין שומעין לו שגאמר כדי גאולתו או גואל את כולה או אינו גואל ואם רצו קרוביו לגאול גואלים שנאמר ובא גואלו הקרוב אליו עכ"ל וכבר ביארנו זה ומםתברא דגם קרוביו יש להם כל חומד שיש לו להמוכד עצמו דאיך אפשר דבא כחו יהיה לו יותר כח מהוא עצמו ויש להםתסק אם גם בזה אסור אפילו ברצון חלוקת או דזהו רק לעגין השתי שגים בלבד וכן ג"ל עיקר דהגה הש"ם שם לעגין השתי שגים דקדק זה מהמשגה מדלא קתגי איגו גואל אלא אינו מותר לגאול ע"ש ובדין •0! ערוןז וודאי תהיה תחת ידו וכל כך החמירה תורה בזה עד שהיובל איגו מפקיע כח זה וכך אמרו חז"ל שם שאם מכר שגה לפגי היובל לא תצא ביובל ואוכלה הלוקח שגה אחת גם אחר היובל ומשמע בגמ׳ שם להדיא דאחר השנה חוזרת לו בחנם דהיציאה היא ביובל אלא שמשלימין לו שנה אחר היובל ע"ש: ן וכיון שהתורה דקדקה לומר שני תבואות ולכן אמרו חז"ל דאם היתה שנת שדםון וירקון או שנת שביעית אינו עולה למנין שני שנים דאינו שנת תבואות וצריך למלאות שנה אחרת תחת שגה זה ובן אם שני השנים היה שדםון וירקון צריך שני שנים אחרים אמנם אם הוא מרצונו הניחה בורה או נרה ולא זרעה עולה מן המנץ ואפילו הניח כך שני השנים יכול המוכר לגאלה ומנכה לו בעד שני השנים דהא קרען בהם שני תבואות אלא שהוא מרצונו עשה כן ובמה חייב המוכר: ן ויש להסתפק אם רק בשדה זו היתה שנת שדםון וירקון ולא בכל העולם אם נקרא זה שני תבואות דיכול המוכר לומר מזלך גרם או דילמא סוף סוף בשדה זו לא היה שני תבואות וראיה ממה שאמרו חז"ל דאם הובירה עולה לו לשנה ולישמעינן רבותא יותר דאפילו זרעה וגשדפת דעולה אלא וודאי דבכה"ג אינו עולה ולא דמי לחוכר שדה מחבירו וגשדפה דאם לא היתה מכת מדינה דאיגו מנכה לו מחיבורו כמ"ש בח"מ סי׳ שכ"ב דהתם אינהו דאתני בהדדי וכך היתה כוונתם משא"כ בכאן לא התנו ועוד דבשם יש היזק להמחכיר אבל בכאן אין היזק להמוכר. אמנם בגמ׳ בב"מ (קיו,) מבואר לא כן דדווקא כשבכל העולם היתה שדסון וירקון אבל בלא זה עולה לו דקרינן בזה שני תבואות כלומר שנה שיש תבואה בעולם ומה שהקשינו דא"כ למה לו לומר הובירה י"ל דלרבותא קאמר דאפילו הובירה לטובת השדה כדרך בעלי השדות בכדי שאח"כ תגדל יותר מ"מ עולה לו לשנה: ףן יש לפעמים שהלוקח אוכל ג׳ תבואות באלו שגי השגים כגון שבעת שמכרה לו היתה מליאה םירות ולאחר ב׳ שגים גאלה הרי אוכל