א
"אמר רבי ינאי לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם כו'" (רש"י בראשית א, א). ולמה גילה להם מעשה בראשית מפני שאמרו נעשה ונשמע ע"ד שארז"ל ישראל עלו במחשבה קדימת הרצון היה בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור צימצם הש"י כביכול את בהירותו כדמיון אב המצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן וגם כל מדות מעשה נערות נולדים בהאב שאוהב את מעשה נערות כדי שיהיה להבן תענוג ומפואר אצלו ובהקב"ה העבר והעתיד הם שוים אצלו והיה הקב"ה מתענג ממעשה הצדיקים וצימצם את עצמו צימצם נקרא חכמה כי החכמה היא מאין תמצא ע"ד והחכמה מאין תמצא והצמצום היה בשביל ישראל וגם האהבה גרמה את הצמצום. וזהו ואלה תולדות יצחק וגו' אברהם הוליד וכו'.
ב
"וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" (משלי כה, כה) ע"ד (בראשית לז, א): "וישב יעקב בארץ" דאיתא בזוהר (ח"ב צד, ב) זכה יתיר יהבין ליה נפשא, כי כשנולד האדם אין בו אלא נפש הבהמית וכשמנצח את היצה"ר יהבין ליה רוחא פירוש כל עולם המלאכים הם ברשותו זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מעולם הכסא ר"ל הוא במחשבתו וכוונתו עושה כסא להקב"ה, כשחושב באהבתו ית' משרה אותו בעולם אהבה וכן כשחושב ביראתו משרה אותו בעולם היראה, וצריך האדם שלא יפסוק מחשבתו אפילו רגע אחד מהש"י ובזה משרה את הקב"ה בהם, לכך נכתבו הבארות בתורה כי השרה את הקב"ה עליהם וזהו "וישב יעקב בארץ". אעפ"י שישב בארצית, "מגורי אביו" פירוש לשון "אוגר בקיץ" מאסף הקב"ה לתוכה.
או יאמר (בראשית לז, א): "מגורי אביו" דכל מחשבה הוא עולם שלם והם ניצוצות הקדושה ואסף אותם אל השורש וזהו מגורי אביו פירוש שאסף את אביו כביכול וזהו פי' (תהלים לד, טז): "עיני ה' אל צדיקים" פי' כדמיון הבן שעושה מעשה נערות מביא את השכל של אביו לתוך המעשים האלו כך הצדיקים עושים כביכול להקב"ה כדמות שכלם שהוא ית' חושב מה שהם חושבין אם חושבין באהבה מביאין את הקב"ה לעולם האהבה כמ"ש בזוהר מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחין. וזהו פירש צמצם שכינתו בין שני בדי ארון (ב"ר ד, ד) פי' כנפי ריאות השכינה והקב"ה שורה כמו שהוא מחשב ועין נקרא השכל והשכל הוא ביד הצדיקים אבל האיך זוכים למדריגה זו בחשבם שהם עפר ואינם יכולים לעשות שום מעשה בלי כחו של הקב"ה ונמצא מה שהוא עושה עושה זאת הקב"ה, דאם לא הוא ית' אינו יכול לעשות כלום וזהו (משלי כד, כד): "ושמועה טובה מארץ מרחק" בשביל שהוא חושב מארץ שהוא ארץ מרחק את עצמו מיצה"ר וזהו ושמועה טובה תדשן עצם ע"ד שארז"ל (זוה"ק ח"ג ז, ב) ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כדמיון אדם שהוא שבע מחמת תענוג. כך הקב"ה מתענג מחמת מעשיהן של ישראל
