עמוד:Fränkel, Faiwel, Sefer ha-nezirim. 1909.pdf/9

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ספר הנזירים.


עיניים", מקבל עליו ייסורים "באהבה" בשביל "שכרן", "מרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה" ‏[1]. "מה אתה עושה בתוך העץ?" – שואלת הרוח את ההודי שישן מתוך תענית בקרב אלה עבותה. "אני מתענה" – משיב המסתגף. "לשם מה אתה מתענה?" – "כדי שאגיע למידת הגבורה ולמידת הדעת" ‏[2].

אבל לא תמיד מביאה הנזירות לידי התכלית המבוקשת, לא תמיד היא מוליכה את האדם בדרך העולה למעלה. "אדם הראשון – – – ישב בתענית מאה ושלושים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלושים שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלושים שנה" – וכל אותן השנים ”הוליד רוחין ושידין ולילין" ‏[3]. הרבה היה מצערים את עצמם בעולם הזה, ועולם הבא לא קנו, ונמצאו יורשין "תרתי גיהינום" ‏[4]. הנזירות היא ניסיון קשה, שלא הכול יכולים לעמוד בו. דרכיה מלאות מכשולים וחתחתים, חבלי שאול וסכנת נפשות. מי שיצא מהן בשלום, קנה עולם מלא, ומי שנכשל ונפל – איבד מה שהיה בידו. לפיכך פעמים שהנזיר נקרא חוטא, ופעמים שהוא נקרא קדוש, "ולא קשיא: הא דמצי לצעורי נפשיה, הא דלא מצי לצעורי נפשיה" ‏[5].

"הא דמצי לצעורי נפשיה" – כי אכן תורה היא ולימוד היא צריכה. מדרכו של עולם שהאמצעי עוזב את מקומו האמתי בעולם, וקופץ בראש ומתנשא להיות תכלית בפני עצמו. גם הנזירות, שאינה כל עיקרה אלא כלי-שרת לעבודת הקודש, אמצעי לתכלית, נעשית ברבות הימים לרבים מבני האדם לעבודת הקודש עצמה. אבל מכיוון ששינוי-ערכין זה בא לנשמתו של אדם, פוסקת מתוכה השאיפה התמידית אל העליה, ומסתתמים כל צינורות ההשפעה שבקרבה. ולא עוד אלא שהאדם שוכח את מוצאותיה של הנזירות ורואה עצמו כאלו הוא אזרח בה, ואין לו כלום בעולם הרוח

9

  1. ^ סנהדרין סה, ב.
  2. ^ עיין בספר Abriss der vergleichenden Religionswissenschaft מאת הפרופסור Th. Achelis (עמ' 57–58).
  3. ^ עירובין יח, ב.
  4. ^ יומא עב, ב.
  5. ^ תענית יא, ב.