אם לא נמסר לנו שמו של המנהיג גדל-הרוח, אשר העביר את עמו מן התקופה הפרסית אל התקופה היוונית, אנוסים היינו לשער שאיש כזה היה במציאות. ואכן מכמה מקומות בתלמוד עולה לפנינו תמונה נפלאה מקושטת במידות תרומיות אשר לאיש שחי בדורו של אלכסנדר מוקדון – – – האיש הזה, אשר עמד בפרץ בשעת הסערה היוונית הראשונה להגן על עמו, נקרא גם בתלמוד גם במקור-החולין המיוחד – בספרו של יוסיפוס – בשם: שמעון הצדיק. טבע הדבר מחייב, ששעה מלאה תסיסות ותביעות מיוחדות הביאה לעולם את האיש הראוי לה, ששמו לא יישכח מלב עמו לעולם – – – דומה, שאילמלא היינו יודעים מחייו של שמעון הצדיק אלא את מעשיו בלבד, לא היינו יכולים לבחור זמן יותר נאות לו מהזמן שבו קבעו אותו התלמוד ויוסיפוס – כלומר: בראשית מלכות יוון" [1].
מה היה יחסו של שמעון הצדיק לחכמה יוונית? הידע אותה והיה מושפע ממנה? האגדה מספרת, שאריסטו התווכח הרבה עם שמעון הצדיק בענייני דת ומחקר, עד שנסתתמו טענותיו של היווני הגדול, וכשחזר לארצו כתב בספריו: כך השיבני השמעוני [2]. אבל יש לנו עוד עדות אחת, יותר נאמנה, ששמעון הצדיק לא היה מושפע מן ההשכלה היוונית, וזהו הפתגם שהיה מורגל בפיו: "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים" [3]. הכול רואים, שמאמר זה נוצר באוהלי שם ואין בו כלום מיפיפותו של יפת. תמצית תורתו של שמעון הצדיק הכלולה בפתגם הנזכר היא זו עצמה של הנביאים בכלל, ושל יחזקאל ותלמידיו בפרט.
גם יחסו של שמעון הצדיק אל הנזירות נובע מתורת-הנביאים. "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד.
58
- ^ ד"ר י. בונדי (שם, עמוד 247).
- ^ מקור אגדה זו, שהיתה מפורסמת בקרב היהודים בספרד, עתיק מאוד. יוסיפוס מספר (נגד אפיון, I, 22), שהיווני קליארכוס אמר בשם רבו אריסטו, שהיהודים הם "הפילוסופים בין בני סוריה". החוקרים החדשים אינם מטילים ספק באמיתות סיפורו של יוסיפוס.
- ^ פרקי אבות, פרק א, משנה ג.
