אבל בכמה מקומות מצאנו, שאם "הזכירו דרים הנמצאים בספרי עזרא ונחמיה תלו אותם באנשי כנסת הגדולה, יען שלדעתם היה עזרא הראשון והראש לכנסיה הזאת" [1]. ואמת הדבר, כי עזרא היה בתוך כנסיה זו, אלא שפעולתו היתה מתפשטת גם מעבר לה, לפי שהוא היה הראש והראשון גם בחבורת הסופרים. הסופרים היו עתיקים בישראל, וכבר בשירה העתיקה אשר לדבורה הנביאה אשת לפידות נזכרו "מחוקקים" ו"מושכים בשבט סופר" [2]. אבל אין ספק, שערך הסופרים לא היה גדול בזמן הבית הראשון. אז היה ישראל "עם הדיבור והנביאים" אשר פעלו על העם ב"ניב-שפתיים", ורק מראשית הבית השני ואילך נעשה ל"עם הספר והסופרים". הנביאים האחרונים הכריזו בעצמם, שזמן הנבואה עבר, והרבה שנים קודם ששנו: "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" [3], ראה דניאל בחזון את חתימת "חזון ונביא" [4], ואחד מבני הנביאים עמד וניבא: "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והיה כי יינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו יולדיו: לא תחיה, כי שקר דיברת בשם ה'! ודקרוהו אביו ואמו יולדיו בהינבאו. והיה ביום ההוא יבושו הנביאים איש מחזיונו בהינבאותו, ולא ילבשו עוד אדרת שיער למען כחש" [5]. הנביאים והנזירים השליכו את אדרת-השיער מעליהם והפשילו טלית של תלמידי חכמים לאחוריהם. גם בית הרכבים יצאו מאוהליהם לשבת בלשכת הגזית ולהורות הוראה לישראל. המה "משפחות סופרים יושבי יעבץ, תרתעים, שמעתים, שוכתים" [6]. אמר רבי אבהו: "מה תלמוד לומר סופרים? שעשו את התורה ספורות ספורות: חמישה לא יתרמו תרומה, חמישה דברים חייבין בחלה – – –" [7]. ובמקום אחר אמרו: "לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה" [8]. וכך אמרו גם על עזרא הסופר: "כשם
52
- ^ רבי אייזיק הירש וייס: דור דור ודורשיו (חלק א, 1871, עמוד 55).
- ^ שופטים ה, א.
- ^ סנהדרין יא, א.
- ^ דניאל ט, כד.
- ^ זכריה יג, ב-ד.
- ^ דברי הימים א, ב, נה.
- ^ ירושלמי, שקלים, פרק ה, הלכה א.
- ^ קידושין ל, א.
