ספר הנזירים.
טיהר את העם מן ההשפעות הנכריות, ובכלל זה מן השפות הזרות. כי היו בני התערובות "חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם" [1]. אבל יחד עם זה תיקנו עזרא וסיעתו עוד כמה תקנות, שתכליתן היתה להפיץ את הדת ואת השפה העברית בקרב העם. חלק גדול מכתבי הקודש הגיע לידינו רק תודות לעבודתם של אנשי כנסת הגדולה, כמו שנמסר בפירוש בברייתא עתיקה: "אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו" [2]. ומצינו גם שהיו מייחסים לעזרא איזה ממזמורי תהילים [3]. מכאן אתה למד, שכוח היצירה הישראלית לא פסק בישראל גם בתקופה הראשונה של "מקדש שני" [4]. ואם אמנם שקר גלוי הוא לייחס לעזרא ולסיעתו את סידור התורה, ואין צריך לומר את חיבורה, או לייחס לעזרא ולבאים אחריו חיבור ספר תהילים בכללו – הנה אמת הוא, כמו שראינו, שחלק מכתבי הקודש המאוחרים (מזמן יחזקאל ואילך), ובכלל זה גם חלק ממזמורי התהילים, קצתו נכתב, וקצתו גם נתחבר, על ידי אנשי כנסת הגדולה.
במסורת הנזכרת נזכרו אנשי כנסת הגדולה לחוד ועזרא לחוד.
51
- ^ שם, יג, כד.
- ^ בבא בתרא טו, א.
- ^ שיר השירים רבה, פסוק "כמגדל דויד צווארך".
- ^ רבי שמעון ברנפלד כתב מאמר גדול מלא עניין ("תקופת היצירה בספרותנו הקדומה", "העומר" כרך שני, חוברת ב), אשר בו הוכיח בצדק, שכוח היצירה היה גדול מאוד בישראל "מזמן גלות בבל עד זמן גלות רומי", אלא שמרוב אמונתו של הסופר המובהק הזה ב"ביקורת המקרא", שבאמת היא עצמה טעונה ביקורת מרובה, ייחס כמה חלקים קדומים מכתבי הקודש (כגון ספר ויקרא, שאפילו קצת מן החוקרים האשכנזים החדשים מקדימים אותו עד זמנו של מה רבנו, עיין מה שכתב בזה Hommel בספריו Geschichte des alten Morgenlandes, עמוד 93, ו- Die altorientalischen Denkmäler und das Alte Testament, עמוד 37) לתקופת מלכות פרס. אבל אם לאמונה סמויה, הרי מוטב שנאמין למסורותינו העתיקות, ולא לסברות הכרס של תלמידים אשכנזים, שלא כולם ותיקים ומומחים לדבר.
