עמוד:Fränkel, Faiwel, Sefer ha-nezirim. 1909.pdf/25

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה


ספר הנזירים.


אין שלום ליוצא ולבא, כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות; וכותתו גוי בגוי ועיר בעיר" [1]. מבית ומחוץ נשמעה אנקת האדם הבזוז והשסוי. גזה הרגשת השלום והאחדות מן הלב, והרגשה חדה, ממארת ומכאבת, של סתירות אין סוף, כירסמה את שרשי הנשמה. החל האדם לשכוח תפילה זכה, נוחה ושקטה, אשר כנחל אפרסמון היא נמשכת לאט לאט, ומדי עברה תרפא כל מכאוב ותשרה שלום ונחת. אכולי-ניגודים, קרועי-הפכים, עמדו הכוהנים לפני אלוהיהם ויצעקו "בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים, עד שפך דם עליהם" [2], אולי ירחם "בעל-חמה", ירח את ריח "חלבם ודמם", ויחוס על האדם הסובל, הנאנק מעצמת מכאוביו, ויוריד עליו את השפעתו האלוהית. שכח הכוהן הישראלי את מצוות ה' אלוהיו: "כל איש אשר בו מום מזרע אהרון הכוהן לא ייגש להקריב את אשי-ה', מום בו, את לחם אלוהיו לא ייגש להקריב" [3]. "אל רחום וחנון" היה לאל "קנא ונוקם", "בעל-חמה" ו"דורש דמים", ונביאי-ה' היו ל"נביאי-הבעל", "ויתגודדו כמשפטם". נסתלקה שכינה מישראל, פנה זיווה, פנה הודה, "ויהי קצף גדול על ישראל".

אז עלה ממדבר יהודה חיזיון נשגב ונפלא, נגלה איש הפלאות אשר קורא בפי העם: אליהו הנביא. אין יודע מי היה האיש הזה, מה מוצאו ומה אחריתו. פתאום נגלה ופתאום נעלה "בסערה השמימה". נזיר היה האיש, "בעל שיער" [4], עטוף "אדרת"[5] ו"אזור עור אזור במתניו" [6]. בודד התהלך במדבר, לן "תחת רותם אחד" [7], או במערה אשר ב"הר האלוהים חורב" [8], ויש אשר הסתתר "בנחל כרית אשר על פני הירדן. והעורבים מביאים לו לחם

25

  1. ^ שם טו, ה-ו.
  2. ^ מלכים א, יח, כח.
  3. ^ ויקרא כא, כא.
  4. ^ מלכים ב, א, ח.
  5. ^ מלכים א, יט, יג.
  6. ^ מלכים ב, א, ח.
  7. ^ מלכים א, יט, ד.
  8. ^ שם, שם, ח-ט.