עמוד:Fränkel, Faiwel, Sefer ha-nezirim. 1909.pdf/23

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה


ספר הנזירים.


"נבל ותוף וחליל וכינור" [1] וגם לידי "התפשטות הגשמיות": שאול המלך בא אליהם "ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל, ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה" [2].

אבל כלל ישראל עדיין רחוק היה אז ממצב זה של "התפשטות הגשמיות". בעם שררה עוד ההשקפה העתיקה, שעל פיה מתאחדים הגוף והנפש באחדות גמורה. ההתבדלות החברתית אך זה התחילה, וראשית סימני ההתבדלות הרוחנית כמעט שנראו באומה. רוח האדם אך החל להרגיש את עצמו, ולהבדיל את עצמו מעל הגוף ומעל החולין והכוח של הגוף. תמונת שמואל הנביא רחוקה מהיות רוחנית טהורה, מבטלת את הגוף. בהגדרות העם נשמרה תמונת הנביא בתור מבשרת דבר חדש, אשר קיבל את צורתו אחרי כן מידי אליהו הנביא, הוא אבי הנביאים הגדולים. בתולדות הנזירות הישראלית מסמנת התמונה הזאת את ראשית המעבר מן הנזיר הגיבור אל הנזיר הנביא. שמואל איננו עוד המושל על הלבבות רק בכוחו הרוחני לבד, כאשר היו הנביאים הגדולים אחריו. הוא איננו מאלה אשר "גוום נתנו למכים ולחייהם למורטים, פניהם לא הסתירו מכלימות ורוק". הוא עומד בראש העם, הוא "שופט" בעם כשמשון הגיבור. הוא גם "משסף את אגג לפני ה'". אבל אין בו אותם הכוח והעוז אשר לשמשון הגיבור. הוא מוכרח להניח את מקומו בעודנו בחיים לגיבורי ישראל – לשאול ולדויד. אולם עבודתו לא בטלה. אותה המשיכו נביאי יהודה וישראל: נתן הנביא, גד הנביא, שמעיה הנביא, אחיה השילוני, עידו הנביא, עזריה בן עודד הנביא ואחרים, עד שבא אליהו הנביא והפיח רוח חדשה, כבירה ואיתנה, בקרב הנביאים.

מסורה ישנה מזמן התנאים אומרת: "אבשלום (בן דויד המלך) נזיר עולם היה" [3]. מסימני הנזירות לא נזכרו אלא שערו הארוך, אשר בהכבידו עליו והקיל אותו בתער (כדין נזיר עולם) "ושקל את שער ראשו מאתיים שקלים באבן המלך" [4]. סימנים אחרים

23

  1. ^ שם, י, ה.
  2. ^ שם, יט, כד.
  3. ^ נזיר ד, ב.
  4. ^ שמואל ב, יד, כו.