סביבה – באותה שעה נעשים היחסים המיניים לזרא לרבים מבני-החברה, והם בורחים מן העולם ומענים ומסגפים את גופם ואת נפשם כדי להכחיד את התאווה המינית – את "הרצון אל החיים" – מקרב לבם [1]. מינים נברא העולם: עשב למינהו, עץ עושה פרי למינהו, חיות ובהמות למיניהן, בני-אדם למשפחותיהם, ללשונותם ולגוייהם. ארור משיג גבולות בעולם ומרכיב מין בשאינו מינו! אין הטהור רשאי להביא טמא לעולם. "ענה פסול היה – לפיכך הביא פסול לעולם" [2].
ב) הנזירות בישראל.
טומאת הגזע והנזירות הישראלית. חוסר כל יחס בין שני החזיונות האלה. שתי הבדלות בין הנזירות הישראלית והנזירות של אומות העולם. הנזירות ועיקר האחדות באדם ובחברה. הנזירות והסגפנות. שתי תקופות ראשיות בתולדות הנזירות הישראלית.
יש אומרים: ישראל הוא טמא הגזע, "אביו אמורי ואמו חתית". כל אותו הצער הגדול שישראל מרגיש וסובל בעולם, בין ברצון בין באונס, אינו בא אלא מתוך השניות של הגזע ומתוך הכרת הטומאה. טומאת הגזע אינה נותנת לישראל מנוח, נוטלת מנשמתו את אפשרויות ההרמוניה ושוויון המשקל, מדכדכת אותו ומביאתו לידי סיגופים ועינויים נוראים, שהוא מקבל אותם לא "באהבה" אלא "באונס" פנימי – "משום דלא סגי ליה בלאו הכי" [3].
אבל אם נבחין את כל הצורות שקיבלה הסגפנות – או, ביתר דיוק, הנזירות הישראלית בזמנים ובמקומות שונים, יתברר לנו, שאין הלכה כיש אומרים. אין ספק, שאלמלי היתה הלכה כמותם,
12
- ^ עיין מה שכתב על זה H.S. Chamberlain בספרו Die Grundlagen des 19-ten Jahrhunderts (חלק א', עמ' 560 והלאה).
- ^ פסחים נד, א.
- ^ עיין בספרו הנזכר של H.S. Chamberlain (עמ' 360, ובשאר מקומות).
