עמוד:Chotam Tocnit.pdf/49

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה


הפרטיים, לעשותם כללים כוללים, כי כל ריבוי ההלכות שנראה בכל תורה שבעל פה, הוא

    ההתמהמהות והשינויים ממושג למושג. ועל כן בתחילה קודם ירידתו, שהיה כח המשיג מופשט, השיג כרגע. וכן כל הכוחות באדם הוציאו תכליתם וכל מין האנושי בכלל נועד להתנועע אל השלמות, ועל כן היו גם הצמחים באופן זה: צמחו וגדלו ועשו פרי, ולא היה שום צמח שלא יעשה פרי. אמנם אחרי שנשתנה האדם, נשתנו לעומתו הצמחים, ורק לעתיד לבא שיתוקן מין האנושי וישוב למצבו הראשון, ישובו עמו על כוחות הבריאה למצבם אחרי כי הוא המצויר העיקרי בהבריאה. והמאורות הם גם כן ציורי אור התורה, להתבונן מהכרחיות אור המוחשי על הכרחיות אור הרוחני. ועל כן נשתנו כל אלו כפי ערך השינוי של האדם - זהו שטחיות העניין בכלל. ואחר כך התחילו לצייר, כי מיד שחטא אדם הראשון היה לו לירד ממדרגת השגתו הרוממה, השגת הנבואה. ורק שחלקו כבוד לשבת, כי ביום השבת השאיר הקדוש ברוך הוא רושם וזכרון מעין ההשגה הרוממה, כי מצד קדושת היום שופע אז רוח ההשגה על האדם בשפע רב [וזהו עומק מליצת חז"ל "גדולה דעה שנתנה בתחילת ברכה של חול" (ברכות לג.), כי יש כמה דברים מתפילות ובקשות של שמונה עשרה שאין לבקש עליהם בשבת, ותיכף אחר השבת יש לבקש על כולם. והקדימו בתחילה בקשת הדעת מצד גודל ערכה ורוממותה נגד על ענייני הבקשות]. "וכיוון ששקעה החמה במוצאי שבת", והרגיש אז ירידתו מערך השגתו כי התחיל החושך ממשמש ובא, כי הרגיש אז חשכת החושים והגווייה, שמעממים ומכהים את אור ההשגה – "נתיירא אדם הראשון, אמר שמא וכו'", אולי ישאר כן באופן שלא יהיה בידו לחדש שום דבר, ואם כן תהיה לשוא כל הוויתו! "זימן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אור", הראה לו כי נשאר עוד להשיג אור התורה ולחדש עניינים נעלים עד אין קץ, ואם לא על ידי כח השפעה נבואית הבא מעצמו, אבל על ידי ליאות ויגיעה ישיג וישיג, כי כמו שבבריאה המוחשית והגשמית יהל אור חדש אור מוחשי מהקשת שתי אבנים זה בזה, כן הוא בבריאה הרוחנית והמדעית. אם יקיש שתי הקדמות המתחברות ומשתוות יאיר אור חדש, אור רוחני, ותצא תולדה חדשה. וכשירכיב תולדה זו עם תולדה אחרת תצא גם כן תולדה חדשה, וכן ילכו כשלשלת ארוכה עד אין קץ. וזהו שמסיים שם לעניין ברכת בורא מאורי האש במוצאי שבת קודש. כי אחרי שמסתלקת קדושת שבת שמקפלת עמה גם השגת האדם הנעלה יש להאדם אז לשום לעיניו עניין הוצאת האש משתי אבנים, וידע כי עוד השאיר הקדוש ברוך הוא להאדם שריד בהיכל העיון והחדוש, עוד יש ביד האדם לחדש גדולות ונצורות כפי כוסף נפשו, על ידי הקשת ההקדמות כנדרש, יראה אור חדש, ובזה יאיר עיני שכלו. וזהו עומק מליצת חז"ל בפסחים (דף נד.): "רבי יהודה אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעת באדם הראשון מעין דוגמה של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זה בזה