עמוד:Chotam Tocnit.pdf/23

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה


כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות‬

    המקיף — "קיר". מכל זה יש לראות כי אין מקום להקל ולזלזל חלילה במנהגים הקדומים. וכבר נתבאר כי אין בזה הטענה של ילדוס וזקנות, בשגם כי בעיני הדת נערכים המאוחרים נגד הקודמים כערך הבנים נגד האבות. וכמאה"ח (משלי כ"ג, כ"ב) "שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך": הזהיר להעריך תמיד הדורות המאוחרים נגד הקודמים, כערך הבנים אל האבות. ומאד יש להשתדל לקיים דבריהם, כי האבות ינחילו לבניהם ענינים טובים ומועילים, ולא יתעום מדרך האושר. וזהו כוונת חז"ל שהביאו הקרא הזה לענין חיזוק שמירת המנהגים (עיין ברכות ריש הרואה במתני' ושם דף ס"ג ע"א) ובירו' סוף ברכות "אם נתיישנו ד"ת בפיך אל תבזה עליהן, מ"ט ואל תבוז כו'". ועוד שם "אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך — אם החלה רוח הזקונים לפעם בה ולהתיימר בכבוד דורם בגלל כי הם בימי זקנות האומה "עמוד וגדרה" כו', - אז יש לשמור מאד הגדרים והסייגים ולהוסיף שמירה על שמירה, כשמירת המטמונים בעת ירביון שודדי לילה. ומה ששארכתי עוד בענייני המנהגים עפ"י חוקי ההלכה, ובייחוד במנהג ההוא [אשר עליו סבבו צירי דברי] אין פה המקום להעתיקם.
    ועתה אעתיק מעט מדברי שהחילותי אח"כ לדבר מפרט של חלישת עוז הרבנים ורפיון כחם לעמוד בפרץ בני דורם, אחרי כי במאורע ההוא התראה המחזה הזה בעצם תוארו הנורא והאיום.
    אם נשא עין, נראה כי בכל עת שצמחו לענה ורוש בכרם אמונת ישראל, היו עפ"י רוב בזה שתי סיבות: א) קוצר דעת אנשי ההמון; ב) רפיון כח של האנשים היראים. כלל העדה יאבה תמיד ללכת בדרכי ה', וע"כ גם המדיחים יתחכמו לעשות לכל ענייני הדחתם ברק של טובת האומה. ההמון וכל המוכים בסנורים ילכו אחריהם כשור לטבח. והרבנים והיראים שיודעים ומבינים כל דבר לאשורו, ובפיהם ובלבבם לפקוח עיני ההמון, חדלי כוח הם מעשות תושיה כי באשר ידיהם רותקו בשלשלאות הדוחק והלחץ, ע"כ שפתותיהם סוגרו על מסגר מבלי יוכלו לדבר נכוחות. וכ"ז הוא באשמת העדה שלא תשכיל להטיב מצב רבניהם שלא יהיו מוכרחים להתרפס תחת רגלי המנהיגים הבוערים. והחיזיון הנורא הזה צייר לנו המקונן ירמיה בעצם אמתת תמונתו, ובהעמיקנו לעיין בדבריו נראהו כמו יעמוד אחרי כותלי הדור ההוה, רואה ומתבונן בהנהגתם. בתארו לנו בשרד האמת מצב דור החורבן, (אמר איכה א' ה'.) "היו צריה לראש אויביה שלו". יסוד הנצחון במלחמה תלוי בשמירת מקום המרכז של תוצאות המלחמה, ומחובת שרי הצבא לפקח ולהשגיח שיהיו אנשי חיל מזוינים ומנוסים עומדים הכן, בכדי שיחליפו מקום אנשי המלחמה אחרי שיחעמלו ויתיגעו מרוב עבודתם, לבלי להניח המקום