עמוד:Chotam Tocnit.pdf/17

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר הגהה


מזמוהם! חלקו מחמאות פיהם למשוך אליהם לחלקת לשונם כל בני הנעורים, והמה פתיחות לפתוח שערי הכפירה וההפקר אל כל הבא לצוק מים הזדונים על ידם. הבאים אליהם לא ישובו לראות עוד באור החיים, כי יטבעו בבוץ הכפירה רגליהם ולא ימישון עוד ממקומם. והמים הזידונים האלה גברו מאד על פני הארץ, רבים שותים המים הרעים המאררים האלה, מי מרה ולענה, מי הפריצות, חמת פתנים ותנינים על המים, צוררים בסיס שמלה מגוללת בדמים, באבן הכפירות אשר על פיהם, יהפכו מים הזבים והטהורים, מים היוצאים מבית קדשי קדשים לדם חללים, להרבות חללי ישראל בגלוליהם, חללי חרב האפיקורסות, חללי רעב לשמוע דבר ה'! ורבים חללים הפילו בתוך מחנה ישראל וימלאו כל חוצות ישראל חללים ודם חללים ישתו, שותים ושמחים, שותים וחוגגים, עושים כל ימיהם כחגים, - אין פחד אלהים לנגד עיניהם! פרשו רשת הכפירה לרגלי בני הנעורים להדיחם ממעגלי צדק ויושר, ולא לחנם מזורה הרשת כי כבר נלכדו כמה מרגלי בני ישראל ברשת זו טמנו להם, משכום ברשתם וידכאום משערי התורה והאמונה, דכאו לארץ חייהם הנפשיים. והצידים האלה עושים מלאכתם בזריזות ולא בעצלתים, הקיפו מצודתם בכל גבולי ישראל, לא לצוד ציד חיה או עוף, רק לצוד נפשות בית‬ ישראל. גיבורי ציד הם לצוד נפשות נקיות וזכות בתחבולות און ומרמה: מעמידים בכל דחז"ל חזון שוא ותפל, מחפאים עליהם דברים אשר לא כן, מהפכים דברי אלהים חיים ללענה ורוש, לבלע ולהשחית את קדש הקדשים, ובדברי בלע ומרפה שלהם מלאו מצודתם מפה לפה, ככלוב מלא עוף כן מלאו מצודתם עם ציד נפשות בית‬ ‫ישראל. ותורה - מה תהא עליה? מיום ליום ימעטו הוגיה ויתמו דורשיה. תורת ה' רוח אפנו תתיפח תפרוש כנפיה הנחפים בכסף לשרידיה לבקש עזרה, תזעק, תצעק להוגיה המעטים וכרוז קורא בחיל:

"שמעו אוהבי המעטים אמרי פי, האזינו שרידי דברי אשר אדברה במר רוחי הצילוני מיד אויבי ומרודפי, סוררים ומורים רדפוני חנם! הנקמו לי מרודפי - לא נקם חללי חרב, כי אם נקם ברית, נקם אחת משתי עיניהם, להראות ולגלות עיוורת עיניהם. כי אם אמנם עיניים להם, בכל זאת לא יראו נכוחות, לא יחזו ישרות. דברי יטיבו להישר הולך; האנשים התמימים והישרים, אשר יש להם עיניים לראות, המה יראו ישרת דברי, כל הון יקר ימצאו בביתי; המקשיבים לחכמה אזנם, המטים לבם

    בדבריו, דכן הוא דרך יצר הרע, בתחילה יפתנו להכחיש באמונה הקבלה ואחר כך בתורה שבעל פה ואחרי זה בתורה שבכתב, למען שלא ישאר בלבבו זיק אחד, בכדי שהרוח הפנימי הצפון עמוק בלבב היהודי לא ינשב על הזיק הזה ויהיה לאור גדול, וידועמאמרם ז"ל במדרש רבה פרשת חוקת (פרשה י"ט) "אמרו לו לנחש מפני אתה מצוי בין הגדרות" כו'.