לעשות רצונה חרה אף ארצעם דאקט עליה ותצוה לשלחה אל אחד המבצרים ושם היא עצורה בסהר עד היום הזה״
פלצות אחזה את בוסתנאי לשמע הדברים האלה, ותשוקה עזה התעוררה בו לשוב לארץ מולדתו להמצא הרוחה וישע לאחיו האומללים— . ובהשתונן כליותיו למצוא נתיבה לחפצו ,מהר ויבוא לפני הכאליף, ויאמר :אדוני ! הלא ידעת כי הנביא היה מטה אזן לדברי ושומע לעצתי ?
"ידעתי גם ידעתי" ענה אמאר ״וגם אנכי אודך אם טוב תיעצני"
"אי לזאת הואילה ושמע נא ,מדוע זה אתם יושבים תחתיכם בצל העצלות ,ובריב ומדנים בין איש ובין רעהו תבלו ימיכם ,ושארית גבורתכם? מדוע זה לא תביטו אל צור חוצבתם ,אל מחמד נביאכם, ולא תשלחו לחרב ידיכם להכריע ולשבר את גאון עובדי האלילים המתהללים באימים?
שא עיניך קדמה וראה שם ממלכה גדולה מלאתי אדם רב, על כסאה תשב אשה אולת קצרת ידים ,בשגעון תנהג ובשאט נפש תהרסנה ,הארץ ההיא היא ארץ מולדתי ,ידעתי מוצאיה ומבואיה ,הבה נא קומו וצאו עליה ואנכי אהיה לכם לעינים"
עצת בוסתנאי מצאה חן ושכל טוב בעיני הכאליף ,ועד מהרה צוה להצביא צבאותיו ,ויפקד עליהם את גבור החיל סעיד רע בוסתנאי, אנשי החיל התפקדו ויצאו ללכת אל ארץ פרס ובוסתנאי ואחאי הלכו עמהם.
ובהיותם בדרך ,סעיד ובוסתנאי ,רוכבים צמדים ומשיחים איש את רעהו ,פנה סעיד אל בוסתנאי וישאלהו כמה ימי חייך בוסתנאי ?
״עשרים וארבע שנה מלאו לי"
"ומדוע זה אתה יושב לבדך" שאל סעיד "ולא לקחת לך אשה עד היום?
״כן שאלת סעיד" ענה בוסתנאי "אפס — בארץ מולדתי בת מלך יושבת ומחכה אל בואי — העדינה הזאת אשר פדתה נפשי מעבור בשלח מתבוססת עתה באחד בתי הכלאים .על כן אמרתי לא אתבונן על אשה עד אשר יקרה ה׳ לפני להוציא ממסגר את דארא". ויספר בוסתנאי לסעיד שר צבא הערביים כל אשר קרהו בבית כוסדראי ואת אשר עשתה עמו דארא.
בבוא השמועה אל ארמון המלכה בעיר קטיספון כי יצאו צבאות ערב לקרוא מלחמה על פרס התעוררה ארצעם דאקט להכין למלחמה בכל עז ותעצומות, בחרות אפה אמרה לעמוד בראש החיל ועל ידה יצביא הארמוץ אשר היה שר הצבא לפני אביה ,אך הדבר הזה העיר חמת
קנאת רוסטאם אחד מגדולי שרי הצבא ,וישת ידו את
יעסדעגרעד שאר