"שמועה לא נאמנה הקיפה את כל הארץ ותבוא גם עדיך" ענה אחאי "בוסתנאי חי ובעוד ימים אחדים בוא יבוא הנה .אך אם אתה לו שמעני אשאלך והשיבני, הלא קרוב אתה אל מחמד והנך לפניו תמיד, מדוע זה לא עמדת להליץ טוב על אחיך? ואיכה לא השבתו מעשות בהם שפטים נוראים?
"בדברך כזאת פיך ענה בך, כי מארץ רחוקה באת ולא ידעת את מחמד ,את עז אפו וקשי ערפו ,לא אחת ולא שתים חליתי פניו הרביתי תחנה ,כי יחוס וירחם על אחינו האומללים ,אך לבו יצוק כמו אבן ,לא ידע רחם, ורוחו בוער שלהבת קנאה ,וישמח כי יחזה נקם —
"האמנם יש את נפשך אברהים לעזור אם תוכל?
"בכל לבבי ובכל נפשי"
"אם כן הדבר עשה זאת איפוא הביאני לפני כַאיפָה[1] אשת מחמד ואנסה דבר אליה, הלא בת עמנו היא ,אולי לא שכחה עוד את עמה ואת מולדתה.
"הקשית לשאול" ענה אברהים "שאל ואפתח לפניך שערי גן עדן ואובילך מבינות לכרובים ולהט החרב המתהפכת, בית נשי מחמד סגור ולא יפתח ,וכל האיש הקרב אליו אחת דתו למות.
"הבה עצה אולי תמצא נתיבה לשלוח אליה שליח חרש, ואשים דבר בפיו.
"אולי — "
"הגד יגיד לה כי תאמר למחמד ,חלום חלמה והוגד לה כי בימים האלה יבוא נין דוד המלך למדינה ויבשר לו בשורות טובות .הואילה אברהים ותן נפשך להריץ אל כאיפה את הדבר הזה בסתר ,כי בו תלואים חיי בני ישראל יושבי וואדי־אל־־קארא ,ואך בו צפונה ישועתם.
אברהים הבטיח נאמנה לעשות את כל אשר יוכל ,ובכן מצא לו איש מסריסי מחמד ,נאמן בבריתו ,וישם את הדבר הזה בפיו, והסריס מלא אחריו לא הפיל דבר מכל אשר נאמר לו.
כאיפה היתה מבנות שבט נאדהיר אשר התיחשו לזרע אהרן הכהן. ותהי אשה אל המשורר היהודי כנִנְיָה , ובנפול בעלה במלחמה אשר נלחם מחמד בבני ישראל, הלכה היא שבי לפני צר ,מחמד ראה אותה את יפיה ואת טוב טעמה ונפשו חשקה בה ויאלצה להיות לו לאשה, ארבע עשרה נשים היו למחמד ואת כאיפה אהב מכל נשיו וימשוך לה חסד אהבתו ,וכאיפה רוחה נאמנה עם דתה ועם בני עמה ,ולא סרה אל משמעת מחמד כי אם מיראתה אותו .ולזאת איפוא בשמעה את אשר צוה עליה אברהים מזכיר מחמד ,גמרה אמר למלא אחריו.
- ^ ראו ערך צפיה בויקיפדיה העברית וSafiyya bint Huyayy בויקיפדיה האנגלית
