לבקוע ברחבה. ובפאת החור מבוא רחב הפונה למעלה, דרך המבוא ילך עד בואם אל דלת ברזל קטנה — סגורה על מסגר והמפתח בתוכה פנימה. הדלת נפתחה והנו מחוץ לחומת הארמון".
דארא נפלה על צוארי אמה ותבך דמעות שמחה ותודה.
בצאת המלך ודארא מאת פני הכלא ,הניח בוסתנאי ראשו על ברכיו ויבך בכי גדול, ואחאי מצא עז בנפשו לדבר על לבבו ולנחמו. ויאמר: "אחי ורעי בוסתנאי, מה נעים חלקי, מה שפר גורלי כי עמך אמות יחד, מה גדולים מעשיך, בוסתנאי, מה נפלאה אהבתך את אלהיך. היום הראית לדעת כי צדיק תמים אתה כביר כח לב גם מאברהם אבינו, הלא הקרבת על מזבח אלהיך היום, חייך – חיי הצלחה וכבוד, חיי מלוכה ומושל, חיי אהבת נפש. מי בצדיקי עולם ידמה לך, גדול אתה מחנניה מישאל ועזריה, גדול אתה מדניאל. ואם כימי העץ יהיו ימיך ומאה שנה תחיה בצדקות ועז ביראת ה׳ ואהבתו, לא תזכה להפליא לעשות את אשר עשית היום. אשריך בוסתנאי וטוב לך ואשרי אחאי רעך כי מיפעת אש צדקתך יאיר גם עליו שביב אחד ובאורך יראה אור".
"ודבר ד׳ ביד עבדיו הנביאים כי מזרע דוד יצא משיח צדקנו, מה תהי עליו? – אחאי ידידי!"
"היפלא מה׳ המחיה מתים, לשום בחיים נפשות הלקוחים למות?" – ענה אחאי. – טרם כלה לדבר, והדלת נפתחה והנה דארא ושפחתה בסף.
"דארא!" קרא בוסתנאי, "לראות אותי באת עתה ולקחת ברכתי בטרם אמות כי נשאת עוני נגדך, הלא?" "ומה חטאת לי בוסתנאי, ומדוע זה יחר אפי עליך?" ענתה דארא. "אהבת נפש אהבתיך לפנים, אך מאז ראיתי עז רוחך ואמץ לבבך לחרף נפשך למות, ולתת כל סגולות מלכות בעד תורת אלהיך, נכבד וקדוש אתה בעיני".
"נפש טהורה ונדיבה! אויה לי, כי לא אוכל להשיב לך תודה על כל החסד והאמת אשר עשית עמדי, עוד מעט והנני מומת".
"לא תמות בוסתנאי, ואנכי באה להצילך – אותך ואת רעך", – אמרה דארא. עוד דברה בפיה ותמהר ותפן לספור את האבנים ותמצא את האבן העשרים והחור נפתח. "בחור הזה הכנסו אתם שניכם, וסולייקא, סולייקא תלך לפניכם ותאיר לכם בעששית אשר הבאתי, ולכו לכם במחילה עד בואכם אל הדלת, המפתח במנעול, פתחוהו, וכר נרחב לפניכם. המלטו על נפשכם, אך מחוזא אל תבואו כי שם יחפשו אתכם. – סולייקא תשוב תניף הדלת