ולא עוד כי אם בהאספי אל אבותי תשב על כסאי – שירוהע ימות בפצעו תחת יד עבדי הרופאים, גשה אלי ואשקך בוסתנאי, היה לי לבן, נאמן לאבותיו.
והמלך פתח זרועותיו לקראת העלם העברי – אך בוסתנאי נצב כנד, לא זע ממקומו, ויאמר :חסדיך כהררי אל – אדוני ומלכי – אך מה יענו ומה יאמרו עבדיך בני עממיך, האם יכירו כח מלכות איש נכרי, אשר לא יעבוד לאורמוצד ואחרימון אלהיהם?
"מה נואלת עלם צעיר לימים? הלא לך לב להבין כי נגדה נא לכל עמי ארצי, תודיע ותוכיח כי באת בברית אמונתם, וכמוהם תעבוד את אלהיהם, ולבבך ונפשך אל אמונת אבותיך".
"אדוני ומלכי, לא אשיא עלי עון אשמה אף רגע אחד ,כי בגדתי באלהי אבותי קונה שמים וארץ".
"כנער אויל תדבר הפעם בוסתנאי" ענה המלך. "אם תצלח למלוכה והיית נגיד ומצוה לאומים, מי יניא אותך ומי יעצור בעדך להביא את כל עבדיך במסורת ברית דתך? אפס עד בוא העת ההיא, תעבוד למראה עינים את אלהי הפרסיים".–
"לא אעשה בנפשי שקר אדוני ומלכי, לא אטפול עלי העון הזה".
"או אז הנך מת בוסתנאי."
"הנני הולך למות –"
המלך יצא מאת הבור ועד ארגיעה שב עם דארא הנשענת על ימינו, ויאמר: "ראי בתי אהובת נפשי גם ראי, חיים וחסד נתתי לו וגם אותך לא מנעתי ממנו, והוא אך הוא בוחר במות.
"טוב לי למות", אמר בוסתנאי, "מבגוד באלהי אבותי".
"בוסתנאי!" אמרה דארא, "אבי אמר לי כי בחר בך להושיבך על כסאו ולתתי לך לאשה. ראה מה רב טוב הצפון לנו, בחכמתך ובתבונתך תנהל עמים רבים על מי מנוחות, ומשפט צדק לאור גוים עצומים תרגיע, בעד רב טוב כזה הלא נאה לך לתת נדבה קטנה? ומה אבי שואל ממך?"
ולא יכול בוסתנאי להתאפק עוד ויתן קולו בבכי ויקרא :"דארא! הגם את באת אלי להעציבני ותמוגגני תושיה ,חיים וחסד תתן לי ,תקות מלוכה והוד מושל – וגם את נפשך במתנתך! אך מכל החמודות וההצלחות הגדולות האלה, חמדת החיים ,כבוד המלוכה, אהבתך דארא מחמל עיני, הנני אוהב את דתי ומצות אלהי אבותי, לא אמעול בה מעל – אמותה הפעם".
"מות תמות נער עברי!" קרא המלך בחרי אפו, "ואנכי נקי מן השבועה אשר נשבעתי בחלומי".
ויפן המלך ויצא ועמו גם דארא בוכיה ומיללת – בו ביום הזה חתם המלך בטבעתו את פתשגן הדת להמית את בוסתנאי.–
