בו ברגע הזה נשמע מרחוק צלצל חרבות וכלי נשק, וקול אנקה ויללה. ויפן המלך אל שר הטבחים לאמר: מה זאת?
"קול ילל בני משפחת מוצדו הבוגד הוא זה המוצאים למות", אמר טור. "כל בניו, נשיו, אחיו וקרוביו, כל אלה אספו יחד אל מקום המטבח. ורק בנו הבכור הורמוצד לבדו נמלט".
אור פני המלך שב אליו, ושחוק שמחה נראה על שפתיו. קול יללת הלקוחים למות דמם. המשורר בארבוד שב לשיר שיריו הנעימים, והמלך ואחוזת מרעיו שבו לשוח בגן כבראשונה.
בוסתנאי נשמט מאת המסבה אל תחת ענפי אחד השיחים, מקום אין רואה, ויפול מלא קומתו ארצה ויבך ויתפלל ויאמר: ה׳ אלהי אבותי! איה איפוא אנכי! מה תחזינה עיני, ומה תשמענה אזני, נפשי בתוך לבאים אשכבה, ואנכי מה אני ומה חיי! פנה אלי אלהי ישעי והגן בעדי כי יחיד ועזוב אני, אבי מת בעלומי ימיו, אמי ואבי זקני רחוקים ממני, גם רעי ידיד נעורי אין עמדי. מי יורני יתמך לבי בעצתו? פנה אלי אלהי אבותי וחנני, שלח אורך ואמתך המה ינחוני, שלח מלאכך ויסך עלי – ויצילני ממתלעות הטורף הנורא הזה.
ובקומו מן הארץ ראה בוסתנאי את דארא באה לבקשו, ויצא ממחבואו ויקרב אליה. ובראותה אותו קראה: איפוא היית בוסתנאי וכבר שאל המלך עליך. הלא בכית כי נעוית מראות! אך השמר ושמור נפשך כי חייך תלואים לך מנגד.
ובוסתנאי הלך עם דארא לגשת אל המלך. כמעט פנה המלך אל הנשיא ויואל לדבר אליו. והנה עבדי המלך באו לאמר כי ציר שלוח מארץ ערב בא ובידו מכתב אל המלך. המלך צוה והציר בא לבוש כאחד האדם, לא נפל על פניו ארצה ולא כרע לפני המלך, אך עמד נצב לפניו.
"מי אתה?" שאל המלך את הציר, והמליץ תרגם לו את שאלתו.
"שמי סעיד", ענה הציר. "ערבי אנכי משבט כרייש. אלהים הוא אלהים ומחמד הוא נביאו. נביא אלהים מחמד אבן עבדאללה שלח אל מלך פרס את המכתב הזה".
המלך רזם אל שר סודו ויקח את המכתב מיד הציר. שחוק לעג נראה על שפתיו בקראו. המלך ראה ויבן ויצו לקרוא את המכתב בקול.
"סלח נא מלך מלכים", אמר שר הסוד. "המכתב כתוב ערבית.
