10) בארמון המלך
בוסתנאי הודיע את המלך כי בא והמלך צוה כי יבוא מחר להראות לפניו.
והמלך אמר להראות לבוסתנאי העלם בכל הוד תפארת מלכותו, וישב על כסאו הזהב הנפלא במלאכתו ונודע בשם טהאק־דיש. על ידו ישבה המלכה שערהין גם היא על כסא זהב כליל יופי, ולרגליהם ישבו בני המלך על כסאות זהב קטנים, יורש העצר שירוהע עלם בן שבע עשרה שנה, הנסיכה ארצעם־דאקט בת חמש עשרה, והילדה דארא בת עשר לימינם. מסביב להם עמדו גדולי השרים היושבים ראשונה במלכות כולם מלובשים בגדי מדם לתפארת משובצים משבצות זהב וכל אבן יקרה.
וכבוא בוסתנאי אל ארמון המלך בראותו מרחוק את כפת האולם הגדול מושב המלך העשויה כתבנית רקיע השמים ובו השמש, הירח, והכוכבים, בראותו את המלך, המלכה, את בניו ושריו, כולם בהדר תפארתם, נבהל ונדהם, ורגליו כמו מעדו תחתיו. אך עד מהרה שב רוחו אליו ויפול על פניו ארצה לפני המלך וישק את הרצפה, כי כן הורוהו.
קומה! אמר המלך.
בוסתנאי קם.
"ומה שמך" שאל המלך.
"בוסתנאי שם עבדך" — ענה העלם.
"הידעת מי קרא לך את השם הזה?"
"מלך המלכים, מלכי ואדוני קראני בשם זה".
"הידעת מדוע זה קראתיך בשם זה?"
"יודע עבדך".
"האם הוגד לך בגלל מה מת אביך הונא?"
"אבי זקני הודיע את הדבר לעבדך".
"ומה דעתך בדבר הזה?"
"״אלהים הפגיע בו עון עמו".
כוסדראי שמח להתבונן אל יפי תאר פני הנער הרך הזה, ותשובותיו מצאו חן ושכל טוב בעיניו. דומית תפארה שררה בכל פנות האולם. אין קול ואין קשב. פתאום נשמע משק זבוב־מות באולם, הזבוב התעופף הנה והנה ויפנה במעופו אל המלך, ויבריחהו העבד אשר עמד מאחורי כסא המלך. משם התעופף הזבוב על פני כל השרים העומדים באולם וכלם עופפו ידיהם להבריחו ולהמיתו. והזבוב נשמט מידיהם, ויבוא ויעמוד על מצח בוסתנאי העומד לפני המלך, והוא לא זע ולא נע ממקומו ולא הרים ידו לגרשו עד אשר מחץ הזבוב את מצחו בעוקצו ויצק דמי המכה. כל
