6) החלום ושברו
רבינו כפנאי הובא אל המלך והמלך גער בו ויאמר: "איך מלאך לבך איש יהודי לבוא לפני בבגדים כאלה המתועבים והמגואלים בדם?"
"ומי תעב וגאל את בגדי בדם אם לא אתה מלך אכזר?" ענה כפנאי.
"איך תרהיב עז בנפשך, בזוי אדם! לדבר עתק עמדי, ואני מלך כל מלכי ארץ חולש על גוים? דבר יצא מפי ולא נודע מקומך".
"המיתני אם תרצה כי מה מני יהלך, מה חפצי בחיים אשר המרתם לי במרורות מות? הרגני נא הרוג, אך חלומך לא תדע עוד".
"ואחה ידעתו? איך תאמר לדעת את החלום אשר עיני ראו ולא זר וגם החרטומים והמגים לא באו עד תכונתו?"
"בליל ראש החדש העבר הראני ה׳ אותך בחלומי, אדוני המלך—
"כן דברת, בליל ראש החדש חלמתי חלומי, ואתה ראיתני? ומה עשיתי אז?"
"הלכת לשוח על שפת נהר פרת בבקעה יפה וחמודה נעימה ופוריה".
"האמנם עתה תופע נהרה בקרבי, ואור בקר יאיר לי. אתה הזכרתני ונזכרתי".
"בחלומי והנני בהיכלי הקיץ אשר על יד פרת, בחלומי כמו קמתי ממשכבי ואלך לשוח לאור הבקר לקדם פני השמש. עתה נזכרתי אל נכון כי בהתהלכי התענגתי על חמדת הבקעה הנפלאה, שתיתי לרויה את בשמי הציצים הפרחים הרכים והנעימים אשר כמו נעורו משנתם אך החלו להרים ראש לקראת קווי השמש הראשונים, ולנגה נגדם הבריקו בשלל צבעים, ומבין עפאים נתנו קול כל צפור כנף לקדם את פני השמש ברנה. ורגשי שמחת גאון התעוררו בי, ואמר בלבי, מה יפיפית תבל ומה נעמת ומה שפר גורלי להיות אדוניה ומלכה, הן לי תבל ומלואה. ומה מצאני עוד ומה הגיע אלי?–הלא נמלט מזכרוני, הגד אתה כפנאי מה ראית בי עוד?
"בהתהלכך כה וכה הגעת עד שערי גינת ביתן יפה ונחמדה להפליא."
"כן דברת, הגעתי עד שערי הגינה, ודלתותיהם זהב, ושומר הגן נגש ויפתחם לפני. נעימות נפלאתי על הדר תפארת גן העדן הזה מלא טוב כל עצי חמד, התאנה חנטה פגיה, התמר נשאה פריה, הגפן הבשילה אשכלותיה. גם ברוש תדהר ותאשור יחד נטשו שלוחותיהן וערוגות השושנים והחבצלות התנוססו ביפי יקרן ותזלנה בשמיהן. למראה כל התפארת הזאת עמדתי משתאה ומחריש, כי לא ראיתי כמוה ליופי וליקר, ואפן אל העבד שומר הגן ואשאלהו: למי הבוסתן (גינת ביתן) הזה? העבד ענני ויקוב לו שם בעל הבוסתן, שם לא ידעתי אכנה. –ומה קרה לי עוד כפנאי?"
