עמוד:Bostenay - Meir Leheman.pdf/17

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה



"כל בני ביתי נצבים עמי פה לפני כסאך כבוד אך אשת בני הונא ‫לבדה לא יכלה ללכת עמנו".

"הגידו נא לי האם באמת הנכם מבני דוד מלך ישראל?"

– "צאצאי דוד אנחנו כולנו אדונינו המלך".

"האם בלב שלם ובנפש אמונה אתם מאמינים ומיחלים כי עוד יכון ‫ויוקם כסא דוד?"

– "הננו מאמינים ויודעים אדונינו מלכינו! כי יש יום לתקומת בית דוד, כי כן הבטיחנו אלהינו על ידי עבדיו הנביאים".

"אי לזאת אובידה את האמונה והתקוה הזאת ואשרשה מארץ החיים, כי כל עוד אל גואלם ומשיחם ישאו היהודים נפשם לא תהיה רוחם נאמנה עמי ולא יעבדוני באמת. כלה אעשה לצאצאי בית דוד ונכרתה התקוה הנואלה הזאת מלב היהודים. ועתה דע חנינאי כי הונא בנך כבר מת מות נבל ובוגד, ואתה וביתך תכרעו לטבח כלכם ביום הזה". חרדה ‫אחזה את חנינאי פלצות בעתתהו ויפול על פניו ויקרא: אהה ה׳ אלהים, הכלה אתה עושה לבית דוד? עוד דבריו בפיו וחרב שר הטבחים ‫מחצה וחלפה רקתו ושוטרי ראש הפלך קמו ויהרגו את כל בית חנינאי ‫מאה איש, אז שלח המלך את עבדיו למחוזא להמית את ילתא אשת הונא אשר לא באה בתוך הבאים. – זה פרי חג הנצחון אשר עשה כוסדראי, ‫ויאמר בלבבו האח על תקות ישראל כי נכרתה אבדה. – אך לא ינום ‫ולא יישן שומר ישראל.

בעצם היום אשר מת הונא, מהר בנימן וישם פניו אל פרס לבוא אל ‫חנינאי להזהירו ולהודיעו כי יצא הקצף מאת המלך. לילה כיום היה לו כחשיכה כאורה לעשות דרכו בלי חשך, אך אחר המועד ובא אל מחוזא בעצם היום אשר הלך חנינאי וביתו לקדם את פני המלך, ותקותו להציל ‫את חנינאי נוחלה אבדה. אך עוד נשארה ילתא, וימהר ויבוא לפניה ויאמר: "‫הכבודה בנשים! אנכי בנימן איש טבריא רע אישך הונא, חזקי והתעודדי ‫כי מגור מסביב וחייך תלואים לך מנגד.

"אל תשאלי את פי מה זאת! חושי ואל תעמודי והמלטי על נפשך אל ‫אביך לסורא.

‫וכמו צלחה על ילתא רוח ה׳ התחזקה ותתאפק ולא שאלה את פי המדבר אליה, אך מהרה ותצו לרתום המרכבה ותסע היא ובנימין ואחת ‫משפחותיה הנאמנות עמה אל סורא. למראה עיניו נבהל רבינו כפנאי ואימות מות נפלו עליו בראותו את ילתא לפניו, ובנימין פנה אליו ויאמר לו בלאט, "סכנת מות מרחפת על בתך ועל הילד אשר במעיה! חושה אל תתמהמה רגע, ושימה את בתך במקום סתר ונעלמו עקבותיה".

גם רבינו כפנאי האמין לדברי האיש המדבר אליו מבלי שאלה וחקירה וישלח את בתו מתחפשת בלוי סחבות אל אחד הכפרים אל בית איש עני