ונכון הדבר? כי כל תושבי העיר כאלצעדאן העידו כי כל בני מאויריטיוס נפלו בחרב המרצח לא נמלט מהם איש.
השלוחים באו אל כוסדראי ויראו את הפליט ויכירוהו כי עבד מאויריטיוס הוא, אשר שלחו לחפשי, ולא בנו, הרמאי הומת כמשפט, וכוסדראי הניח מצב בערים אשר לכד וישב לביתו.
והונא אשר מלחמות המלך נלחם תמיד באמונה בשמעו כי המלחמה שבתה, בא אל המלך להזכירו את אשר הבטיחו, להשיב שבות יהודה בארצו.
"מה לך איש יהודי" גער בו המלך, "האם לשאת ראש במלכך אתה אומר? ידעתי את זדון לבבך וגבה רוחך, כמעט אצוך לנציב הארץ וכרת ברית את קיסר רומא ומלוך תמלוך".
"אדוני ומלכי!" ענה הונא בשברון רוח, "הלא עבדתיך נאמנה עד היום, ועבדיך אנשי חילי הלא בלב שלם נלחמו בעדך זה בעשרים מלחמות".
"אנשי חילך" קרא המלך בחמה, "הוי בוגד! ולא אנשי הם? הלא ככל בני פרס היהודים עבדי המה, ידעתי כי נשאך לבבך להיות מלך ישראל כי חטר מגזע דוד אתה. ואתה ראה חלילה לך מדבר עוד דבר אחד בזה אם הנך חפץ בחיים".
ולא יסף הונא לדבר עוד ,ויצא סר וזעף מאת המלך.
4) המרידה
בעצם היום הזה אסף הנשיא הונא את גדודי צבאו וידבר אליהם לאמר: אחי ואהובי אנשי מלחמתי, הלא ידעתם למה זה יצאנו לרגלי כוסדראי המלך לעזור לו במלחמתו את ממשלת רומא? הלא שמעתם קול הקורא "לירושלים" ובגללו עזב איש איש את אשתו ובניו את אביו ואת אמו, הבטח הבטיח לנו המלך ללכוד לנו את ארץ ישראל לכונן כסא לבית דוד בארץ אבותינו ולבנות בירושלים בית לשם ה' אלהינו. בשם התקוה הזאת יצאנו לקראת המערכה, עשרים מלחמות נלחמנו בעדו ויכולנו, בגללה נשפכו דמינו על שדי המערכה, בארם נהרים ,בארץ ישראל, במצרים וסוריא, למענה חרפנו נפשנו למות בשמחה, וה' אלהי המלחמה דבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגל כוסדראי, והמלך הזה לא כן ידמה ובגאון לבבו אמר כסנחריב מלך אשור לפנים: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונתי ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כביר יושבים ותמצא ידי לחיל העמים וכאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי ולא היה נודד כנף פוצה פה ומצפצף, ובגדל לבבו ובתפארת רום עיניו, יחלל כוסדראי מוצא שפתיו והבטחתו ישאיר מעל, היום הודיע כי כלה דבר המלחמה וארצנו לא יתן
