שם יצאה יד מהחומה ותכתוב על הקיר: המלך! יען אשר עשית את הדבר הזה, אבדת מלכותך. כראות המלך את היד ירא מאד, ויצו לבא כל האמגושים והחכמים, ואין איש מהם מבין לקרֹאת את הכתב. ותען אם המלך: יש איש אחד בתוך היהודים יודע כתב ומבין לפתור אותו. ויבהילו אותי דניאל שם, ויצוני לקרֹאת את הכתב ולהגיד פתרונו. בראותי את הכתב הזה אמרתי: יחי המלך לעולם! מֵאֵן אנכי לקרוא את הכתב הזה פן תמיתני. ויען המלך: לא אמיתך, הגד נא מה פתרונו. על זה אני דניאל אמרתי: יען אשר עשית את הדבר הזה ותלבש את בגדי הקדש ותשת יין בכלי השרת, על כן תלקח ממלכתך מידך ותנתן לאויבך.
ביום הזה יצא בלשאצר למלחמה, ואני דניאל ברחתי לשושתר אל כורש. כראותו אותי שמח ויאמר לי: דניאל אי מזה תבוא? ואען: מבגדד אני בא כי הגלני שמה נבוכדנצר. ויאמר כורש: במה חטאו כה אבותיכם כי נתנם אלהים ביד נבוכדנצר? ואען: חַטָאים היו לפני ה', הנביאים הרגו, לא הלכו בתורת ה' ואת הרע בעיניו עשו, על כן מסרם ביד האויב. ויאמר לי כורש: דניאל! התפלל עתה אל ה' כי יתן את מלך מאָסול בידי, והלכתי ואשיבה את כלי הקדש ואת בגדי הקדש לירושלים. ואתפלל אל ה' ואֹמר: אנא ה' עשה חסד לכורש, תמצא ידו להמית את מלך מאָסול ולהשיב את כלי הקדש ואת בגדי הקדש לירושלים. ויען ה': דניאל! שמעתי את תפלתך בעד כורש, ועתה לך והגד לו כי ילך לבגדד וילכדנה ולמלך מאָסול כטוב בעיניו יעשה; רק את כלי הקדש ואת בגדי הקדש ישיב. ואֹמר אני דניאל לכורש: לך לבבל כי נתן אלהים את מלכה בידך.
ויקם כורש ויקח עמו ארבעת אלפים איש וילך לבבל וילחם עם מלך מאָסול וימֶת אותו ואת חילו. ויקח את בגדי הקדש ואת כלי הקדש כסף וזהב ואת כס שלמה ויביאם לשושתר ויניחם שם, ככתוב. ויצו כורש להשיב את בגדי הקדש ואת כלי הקדש לירושלים, ואת כס שלמה לקח לו וישב עליו. ויאמר לי אלהים: דניאל! קום קרא בכל הערים: קומו ונבנה עוד את בית המקדש שנית, כי כבר מלאו שבעים שנה. ולכורש תאמר, דניאל: כה צוה ה' ית' שמו, לך ובנית עוד את המקדש. ואתה הָבֵא את עזרא הסופר ואת זרובבל בן שאלתיאל לפני כורש. ויאמר דניאל לכורש ככל אשר צוהו ה'. רק לא נבנה הבית בטרם שבו שבטי ישראל והשבט
