וכמה מלכים מתו ואני חי לעולם. דוד מלך מ' שנה ומת ואני חי. שלמה מלך ארבעים שנה ומת ואני חי. וכן כ"א מלכי ישראל קברתי ואני חי וקיים. וכן כל מלכי יודא ועשרה נביאים ועשרה כהנים [גדולים] קברתי ואני חי וקיים הרי אל אני מושב אלהים ישבתי.[1] אמר יחזקאל והלא מלכים גדולים היו ולא עשו כמעשיך. למה היה דומה חירם לעבד שעשה לבוש לאדוניו כל זמן שהעבד רואה אותו המלבוש הוא מתגאה ואומר אני עשיתי לבוש לאדוני, אמר המלך אני קורע את הלבוש ולא יהא העבד מתגאה עלי. כך חירם מתגאה ששלח ארזים לבית המקדש [אמר הקב"ה הריני מחריב את ביתי שלא יהיה חיקם מתגאה עלי שנא' פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך[2]. ומה היה סופו הביא הקב"ה עליו נ"נ ובעל את אמו בפניו והורידו מכסאו והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכל יום ומטבילם בחומץ ומאכילן עד שמת מיתה משונה. ואותן הפלטין מה נעשה בהם קרע את הארץ וגנזם לצדיקים לעתיד לבא].
הערות שוליים
- ^ לפי יחזקאל כח ב
- ^ זכריה יא א
