עמוד:Adolph Jellinek. Bet Ha-Midrasch. Vol.V.pdf/154

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה
– 93 –

לו שתניק שרה את בניהן אז אמר אברהם לשרה אין זו שעה של צניעות אלא קדש[י] שמו של הקב"ה וגלי דדייך והניקי בניהם וידעו כי יצחק בנך ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות הה"ד וברכתי אותה שתי ברכות בשתי דדיה והיו כל המטרוניות אומרים מי יתן שינק בני מחלב צדיקת לכך נאמר הניקה בנים שרה (עיין פסיקתא פסקא שוש אשיש). ד"א מושיבי עקרת הבית להושיב רבקה עקרה ליתן לה בית שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אמר לה הקב"ה הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך שמזה ומזה יצאו מלכים מזה ומזה יצאו אלופים ונתן לה הקב"ה שתי בתים בית עשו בעולם הזה ובית יעקב בעולם הבא שנא' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וכו'. ד"א מושיבי לאה עקרה לתת לה בית שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ונתן לה הקב"ה שני כתרים כתר מלכות נטלה מרים כתר כהונה נטלה יוכבד. ד"א מושיבי רחל עקרה ליתן לה בית שנאמר ויזכור אלהים את רחל ונתן לה הקב"ה שני בנים יוסף ובנימין, מיוסף עמדו [שני] שבטים זה יהושע וגדעון [יהושע מאפרים וגדעון ממנשה], שנא' בכור שורו הדר לו, ומבנימין עמדו מלכים זה שאול ואיש בשת שנא' ולו היה בן ושמו שאול בחור[1] ושנים שנים מלך[2]. ד"א מושיבי חנה עקרה לתת לה בית שנא' עד עקרה ילדה שבעה והעמיד ממנה עשרים ושנים אלף לוים שנא' כל אלה בנים להימן חוזה המלך וכו'. ד"א מושיבי אמו של שמשון עקרה לתת לה בית שנ' ותהר האשה ותלד בן ותקרא את שמו שמשון, וכתיב ותחל רוח ה' לפעמו וכו'. ד"א מושיבי עקרת הבית להושיב את ציון עקרה ליתן לה בית תורה שהן שמחין באמם ואמם שמחה בהם לפי שבעולם הזה אין מטבע של תורה יצא שאם ילך אדם אצל פלטורין ויאמר לו אשנה לך פרק אחד בקהל ואומר לו אם יש לך בידך מעות ואם לאו איני יוצא מידך, אבל לעתיד לבוא אין מתבקש אלא תורה שנאמר הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה' ואומר ונעו מים ועד ים. ד"א אם הבנים שמחה אלו בני ציון שהם שמחים באמם ואמם שמחה בהם, משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה ויולדת לו בן ראשון ונתנו להגמון א' שיגדלנו, ילדה לו בן שני ונתנו לאיפרכוס שיגדלנו, ילדה לו שלישי ונתנו לשלטון אחד שיגדלנו, ציון שעמדה מלדת התחילה מצטערת על

הערות שוליים

  1. ^ שמואל א ט ב
  2. ^ שם יג א