כבוד יצא ולאיזה קלון הוא נכנס וידע זה מאיזה קלון יצא ולאי זה כבוד נכנס כך הקב"ה משפיע שלום לאומות האולם בעולם הזה להורידם לבאר שחת ומשפיל ישראל בעולם הזה להעלותם למעלה העליונה לעתיד לבוא שנא' ונתנך ה' לראש על כל גויי הארץ, לפי שאומות העולם מונין ישראל ואומרים להן אינו שולט אלא בשמים וישראל משיבין כך צאו והסתכלו בחמה שהיא שלוחו של הקב"ה ושולטת בהרים ובגבעות ואם שלוחו של מקום כך הקב"ה על אחת כמה וכמה. בשמים ובארץ, מלמד שאין מושיבין את האדם בישיבה של מטה עד שמושיבין אותו בישיבה של מעלה וכל בני אדם מסתכלין בו ואומרים פלוני כשר פלוני חסיד וראוי הוא להיות חכם שנאמר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן[1], ומנין שאין נפרעין מן האדם מלמטה עד שנפרעין ממנו מלמעלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה[2]. מקימי מעפר דל, דוד אמרו לעצמו מקימי מעפר דל, אבל חנה אמרתו על כל הדורות מקים מעפר דל. ד"א מקימי מעפר דל אין דל אלא שנתדלדל מנכסיו, הא כיצד אדם מוכר ביתו ויש לפניו מקצת, בהמתו ויש לפניו מקצת, מוכר מקצת שדותיו ויש לפניו מקצת, אביון הוא תאב לכל. ד"א מקימי מעפר דל, העפר הזה אדם אוכל עליו ויושב עליו ורוחו הולכת עליו. ר' שמעון בן תחליפא אומר סבור אתה שאתה מגנהו ואין אתה אלא משבחהו שאם יהיה לאדם שתי מזובלות מאשפות אין אתה משבחו אלא מגנהו, ומהיכן אתה מגנהו. להושיבי עם נדיבים, ומי הם הנדיבים אלו אברהם יצחק ויעקב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. מושיבי עקרת הבית, שש עקרות הן בנשים (בפסיקתא פ' רני עקרה שבע עקרות הן ובכ"י פארמא שש כמו כאן לפי שאין מונה ציון בכלל נשים). ומה ראו אלו להיות עקרות לפי שאין פועלין לפני כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. ד"א מושיבי עקרת הבית להושיב את שרי עקרה ליתן לה בית שנאמר הניקה בנים שרה וכי כמה בנים הניקה והלא בן אחד היה לה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא לפי שנאמר ויגדל הילד ויגמל וכו' למה עשה משתה ביום הגמל את יצחק ולא ביום שגדלו אלא לפי שהיו אומות העולם אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב"ה יבש דדי מטרוניות שלהן ולא היו יכולין להניק את בניהן ובאים אצל אברהם ואומרים
הערות שוליים
- ^ ישעיהו סה טז
- ^ ישעיהו כד כא, ולפנינו בשינויים קלים.
