מדרש ה' בחכמה יסד ארץ
(נוסחא ב')
ה' בחכמה יסד ארץ וגו'[1] שברא הק"בה את העולם כילוד אשה מה הילוד הזה בתחילה מתחיל מטיבורו ומשם הוא מתחיל והולך כך העולם התחילו הק"בה מטיבורו ומשם נמתח לכאן ולכאן. והיך טיבורו זו ירושלים, טיבורו עצמו זו המזבח, ולמה קרא שמו אבן שתיה שממנו הושתת העולם כולו, וברא הק"בה בית המקדש למטה שכנגדו בית המקדש למעלה מכוונין זה כנגד זה שנ' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך[2] מכוון כנגד שבתו, ובזמן שהיה ב"ה קיים היה כ"ג מקריב ומקטיר למטה ומיכאל כנגדו מלמעלה מקריב ומקטיר וכשהחריב ב"ה אמר הק"בה למיכאל מיכאל הואיל והחרבתי את בית[י] ושרפתי את היכלי ושוממתי מקדשי והרסתי את מזבחי אל תקרב לפני לא בדמות שוורים ולא בדמות כבשים אמר לפניו רבש"ע ובניך מה תהא עליהן אמר לו הקרב לפני זכיותיהן ותפלותיהן ונשמות של צדיקים הגנוזים תחת כסא הכבוד ותינוקות של בית רבן ואני מכפר עונותיהן של ישראל וכשאני משמח של מטה אני משמח של מעלה שנ' כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב[3] לא נאמר אלא אהלי אחד למטה ואחד למעלה ומשכן לא נאמר אלא משכנותיו[3] משכן למעלה ומשכן למטה, ונבנתה עיר על תילה[3] זו של מטה, וארמון על משפטו ישב[3] זה בית של מעלה.
כונן שמים בתבונה[1], כיון שהרבו ישר' פשעים וחטאים ועלו אויביהם להחריב ירושלים וכשעשו רצונם והחריבו ושבו התחילה בת קול צווחת ואומרת בפשע יעקב כל זאת וגו'[4] נזדעזע יעקב ממקומו ונשתנה איקוניו שבכסא הכבוד ועמדה נשמתו לפני הקב"ה וכפף קומתו והתחיל צועק ומיילל לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם מה פשעי ומה חטאתי ומה סרחוני מיד עמדו כל מלאכי השרת והקיפו יעקב אבינו ונשמתן של צדיקים והתחילו בוכים ומייללים לפני הקב"ה אמרו לפניו רבונו של עולם אתה כתבת
