עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/93

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


אבדן

תלמידו דרבי (אבידן בן גדעוני במדבר א.) שמו האמיתי הוא אבא "יודן" וכן נזכר בב"ר פ"י-ח, ובערוך ערך אבדן דעתו ששמו היה דן והוא כמו אבא דן, ובבבלי נזכר בשם אבידן כברכות כז: או אבדן, ובירושלמי אך בשם אבידן.

הוא היה ממובחרי תלמידי דרבי והיה אמורא שלו כברכות פ"ד ה"א, ב"ר פ"י-ח, ורבי בחר אותו מכל תלמידיו כשהיה צריך לברר איזה דבר, כנדה סו. ההיא דאתאי לקמיה דרבי א"ל לאבדן זיל בעתה וכו', וביבמות קח: יסופר שפ"א כשבא רבי למתיבתא (בהיסח הדעת) וכל או"א מיהר לישב למקומו המיועד לו, לבד ר' ישמעאל בר"י שהיה אדם כבד ובעל בשר לא היה יכול להגיע למקומו, ויאמר אבדן מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדוש, א"ל אני ישמעאל בר"י שבאתי ללמוד תורה מרבי, א"ל וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי? וכו' אדהכי אתאי יבמה לקמיה דרבי א"ל רבי לאבדן פוק בדקה (אם גדולה היא), כשיצא א"ל ר' ישמעאל בר"י לרבי כך אמר אבא אשה אין צריכין לבודקה, א"ל רבי לאבדן תא לא צריכית, כבר הורה זקן. קא מפסע אבדן להגיע למקומו, ואז מצא ר' ישמעאל בר"י לגבות את עלבונו ממנו, וא"ל לאבדן מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש אבל אתה שאין צריכין לך עם קדוש היאך תפסע על ראשי עם קדוש. ורבי הסכים ע"י וא"ל לאבדן קום אדוכתך, ומסיים הגמרא שאבדן נענש, ולבסוף הוא נצטרע ושני בניו נטבעו, וב' כתוביו מאנו, ורנ"בי אמר בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא.

וברכות כ: יספר מעשה ששאלו את רבי, וברכות רפ"ה ר' אבידן שאל לרבי כמה מעלות בקודש, ומצינו ממנו אך הלכה אחת בשבת פ"יד ס"הא רבנן דקיסרין בשמו שעור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה, והר"הג ר"ב רטנר נ"י ירצה לשבש שצ"ל רבנן דקיסרין בשם רב אהרן ולא ראה שרב אהרן היה בזמן רבינא, שאז כבר נחרבו כל ישיבות דא"י.


ר' אבהו

בדור השני והשלישי לאמוראי א"י אשר בימיהם התפשטו ברב כח כת המינים בכל רוחב ארצנו הקדושה וממשלת הארץ נתנה בידם והמה התחילו להציק ולהעיק את שה פזורה ישראל, ובחמלת ה' שנשבע ואמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים, שלח לנו ממרום את האיש הדגול מרבבה את ר' אבהו, והטבע העניקה אותו ביד רחבה כראוי למנהיג הדור.

הוא היה יפה תואר עד שהפליא כל רואיו כב"מ פד. ששופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבנו, והיה בעל כח גדול כברכות ס. שר' אבהו על לבית המרחץ אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה גיסא קם על עמודא והציל מאה וחד גברי בחד ידיה. ובכתובות סב. יסופר שר' אבהו הוה קאי בי בני הוה סמעי ליה תרי עבדי איפחית בי בני מתותיב איתרמי ליה עמודא סליק ואסקינהו וכששאלוהו רבנן וכי מאחר דהכי הוא (שאתה בעל כח גדול כ"כ) למה לך למיסמכיה? א"ל א"כ מה אניח לעת זקנה. כן הוא ביצה פ"א ה"ו.

וה' ברכו בעושר רב מעסק רדידי הנשים כירושלמי ב"מ ספ"ד. עד שהתנהג כאחד השרים ועשירי העם כשבת קיט. שהוא ישב אתקתקא דשינא (כסא של שן) ושם קיט: שבמוצאי שבת היה שוחט עגלא תילתא אף שלא היה צריך ממנה אך כולייתא, ועל כולם הרימה אותו אל על חכמתו הגדולה ובקיאותו בכמה לשונות ועי"ז היה מקורב למלכות אצל