עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/55

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה


ממש לשנת תקל באמצע ימי נשיאות ר"י נשיאה.

ביאת רב לבבל לעיר נהרדעא

הנה כבר ידוע מה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שרב הוה קשיש טובא משמואל, ולפי החשבון שבארנו למעלה שבין ירידת רב בפעם הראשונה עם ביאת רב לבבל ע"מ להתישב היה לערך יותר משלשים שנה, לכן ברור לנו ששמואל לא ידע את רב כי היה אז עול ימים. וכל זה מבואר לנו מגמרא מפורשת שבת קח. שיסופר שם ביאת רב, וז"ל שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא (נהר אצל נהרדעא כקידושין ע:) חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה א"ל דכתיב - מניין לדם שהוא אדום שנאמר - מניין למילה שבאותו מקום, נאמר וכו', ורב הבין שלנסותו בא וקללו, ואח"כ עייליה שמואל לביתיה ואוכליה נהמא דשערי וכו' כי היכי דלישתלשל, ורב לא הבין ששמואל שעה כן לטובתו ואמר מאן דמצערן לא לוקמיה ליה בני.

ומנין ידע שמואל דגברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה, מצינו בערוך ערך דל ובפורש ר"ח שבת קח: דשמואל שמע דגברא רבה אתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזי למיא דעכירי הבין שא"א דלא שתי מינייהו והיה ברור ליה דמאן דשתי מהנהו מיא בעידן בעכורי חייש במעיה.

העתקנו כל זה להראות דקרנא וגם שמואל לא ידעו את רב ורב לא ידע אותם עד יום בואו.

אבל תומ"י הכירו שגדול הדור ומורם מעם בא לגבולם, ואז אירע המעשה המבוא כיומא כ: שרב איקלע לאתירה דר' שילא (ואולי ישיבת ר' שילא לא היתה בנהרדעא עצמה אך סמוכה לנהרדעא) ולא הוה אמורא למיקם עליה (ור' שילא לא ידע מרב) קם רב עליה וקמפרש מאי קריאת הגבר קרא גברא, א"ל ר' שילא ולימא מר תרנגולא, א"ל רבוב לחרי זמן לגרדאי לא מקבלוה מיניה כי הוה קאימנא עליה דר"ח ומפרישנא מאי קריאת הגבר קרא גברא ולא א"ל ולא מידי - א"ל מר ניהו רב? נינח מר (שאינו ראוי שתהא מתורגמני), א"ל אמרי אינשי אי תגרת ליה פוץ עמריה - מעלין בקודש ולא מורידין, ובספר ערך מלין צד 117 יאמר שרב נשאר מתורגמן לר' שילא עד יום מותו, ושגגה היא כי אך בפעם הזאת טרם ידע שהוא רב נעשה מתורגמנו, וגם בפעם הזאת לא רצה ר' שילא שישלים הדרשה ואך רב א"ל מעלין בקודש וכו', אבל לא שנעשה מתורגמנו כל הימים שאין שום מקור לזה, ואך דבק לחבירו שמואל וכאשר נבאר.

ורב התישב בנהרדעא לפי שעה, ואע"פ שר' שילא הכיר את מעלת רב שהוא גדול ממנו, אבל רב לא נגע חו"ש בגדולת ר' שילא, כמבואר סנהדרין מד. שפ"א דרש ר' שילא ואע"פ שלא ישרה דרשתו בעיני רב אעפ"כ לא אמר בפניו כלום ואך כשסיים הדרשה ויצא, אז אוקי רב אמורא עליה ודרש.

ובתענית פ"ד ה"ב יסופר ששמואל ואילין דבית שילא (ר' שילא ובית ר' שילא אחד הוא כי מה שאמרו יומא כ: מחלוקת רב ור' שילא הוא בירושלמי סוכה פ"ה ה"א כלשון תרגם רב קומי דבית ר' שילא יען כי היו שם קבוצת חכמים גדולים אשר ר' שילא היה האיש סידרא עליהם) היו שואלין בכל יום בשלום דנשיא והיו עולין תחלה ואח"כ שמואל, ואח"כ חלקו כבוד לשמואל שיכנס הוא תחלה, וכשבא רב לבבל חלק שמואל