מב: יבמות פ"ד הי"א, ובשבת קח: מספקא לגמרא ממי קיבל שמואל אם מאביו או מלוי. וכן הרגיל את שמואל בנו לעסוק במצות כירושלמי סוף פאה שהיה נותן לו כסף לחלק לעניים. פ"א פעם אחת בא אצל עני אחד ומצאו אוכל בשר ושותה יין. ובא וסיפר לאביו והוא ענה בטובת לבו שמהיום צריכים ליתן להעני הזה עוד יותר יען שהוא רגיל במאכלים טובים. ופ"א מצא שמואל בבית עני אחד שהעריכו השולחן בכלי כסף וזהב, וכשסיפר לאביו השיב שצריכים אנו להחזיק טובה לרמאים.
וכל התנהגותיו היו לפנים משורת הדין כב"מ כד: שפ"א מצא הנך חמרי - והחזירם גם לבתר יב' חדש.
וכן היה לו בן שני ג"כ ת"ח בשם פנחס כמו"ק יח.
ועל בנותיו הביט בשבע עיניים להדריכם בדרך התורה כשבת סה. שלא שביק לבנותיו לצאת בחוטין בשבת - ושלא ישנו גבי הדדי. ועביד להו מקוואות ביומא ניסן, כבכורות נה:.
וידוע שבזמנו היה הריש סידרא בנהרדעא החכם ר' שילא ובסוף ימיו בא רב לנהרדעא, וכשנפטר ר' שילא לא רצה רב לקבל עליו השררות אך הלך לו לסורא ושמואל ישב על כיסא ר' שילא. וזה היה אך בענייני הרבצת התורה אבל ההנהגה הראשית בכל ארץ בבל היה תח"י תחת יד אבוה דשמואל יען כי הוא היה זקן הדור והעשיר ולכן מצינו שגם מא"י שלחו לאבוה דשמואל שאלות כיבמות קד. קה., ב"מ צ. וכן מצינו כתובות כג. הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדיהו, א"ל שמואל בריה ועד האידנא מאן נטרינהו? א"ל אלו בנתיך הויין מי הוית מזלזל בהו כולי האי? הואי כשגגה שיצאה מלפני השליט ואשתכיין בנתיה דמר שמואל.
ומזה אנו רואים שגם בהיות שמואל בגדולתו אעפ"כ הובאו לפני אבוה דשמואל. וכן מצינו בכורות כד: שפ"א שפעם אחת דרש שמואל בשבתא דריגלא ואיצטריך להשתין ונגדו ליה גלימא וכששמע אביו א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל דרוש להם שאסור להמתין וכו', ובזה נבין מה שמובא בסדר תנאים ואמוראים ובספר הכריתות כשבא רב לבבל בשנת תקל מצא "את ר' אבא" מנהיג שררה בבבל וכ"ז וכל זמן שהיה ר' אבא קיים לא הנהיג רב שררה עד שנפטר ר' אבא ואמת דיברו כמו שאמרנו שאע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה אבל יען שאבוה דשמואל היה זקן ועשיר הדור לכן לא נגע רב בשררה הראשית אשר היה ביד אבוה דשמואל. וכן מצינו כתובות נא: שרב קרא עליו שרים עצרו במלים. והמעשה המובא ביבמות פט"ו ה"ד שתלמידי דרב הלקוהו ושמואל היה שם קשה להבין. והיה גדול כ"כ בעיני בני דורו עד שיסופר עליו ע"ז כ: שמה"מ שמלאך המות היה שכיח אצלו וסיפר לו דאי לא חייש ליקרא דברייתא הוה פרע בית השחיטה כבהמה.
ולעת זקנתו כשבא לוי לבבל (כשנפטר ר' אפס בשבת נט:) התחבר לחברו החדש (ואפשר שהיו עוד חברים מנעוריהם כי לוי היה בר בבלי), וישבו יחד על התורה והעבודה כב"ב מב: אבוה דשמואל ולוי (חבירו, רש"י) תנו וכו', ובמגילה כט. כשישבו בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא זכו שם לגילוי שכינה, וכן מצינו ע"ז מג: שהתפללו שם ביחד. וכן ברכות ל. אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאוחרא היו מקדמי ומצלי. מחלוקתם מצינו |מו"ק כו:, ע"ז לח: וכשנפטר חבירו האהוב הספדו הספד גדול כברכות פ"ב ה"ח.
הלכותיו ומאמריו מצינו שבת סה. קח., ביצה ט., סוכה מו:, מו"ק כו:, יבמות קג:, כתובות כג. מ: נא:, גיטין מא.,
