עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/344

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


עבדות אני נותן לכם. כהוריות י., ועיין ספרי דברים טז.

ובשבת ל: יסופר שפ"א דרש ר"ג עתידה אשה שתלד בכל יום - עתידין אלנות שמוציאין פירות בכל יום - עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וליגלג עליו אותו תלמיד, ולא די שלא כעס עליו אך א"ל בא ואראך דונמתן בעה"ז.

ובנזיר כט: שפ"א בא אליו ר' חנינא (בירושלמי מזיר ספ"ד איתא ר' חנינא בן חנינא) וא"ל שהדירו אביו בנזיר - עמד ר"ג ונשקו על ראשו וא"ל מובטחני בזה שמואה הוראות בישראל.

והתנהגותו עם טבי עבדו שהיה חביב עליו כ"כ עד שהניח לו להניח תפלין כמכלתא בא פי"ז, ור"ג הצטער מאוד שרצה לשחררו ופ"א סימא את עינו והיה שמח שמחה גדולה ומצא לר' יהושע וסיפר לו המעשה אך לדאבון לבו א"ל ר"י שאינו יכול לצאת לחירות כי אין לו עדים ורג הוא מודה בקנס ופטור, כב"ק עד:, וכשמת קיבל עליו ר"ג תנחומין ואמר טבי עבדי כשר היה כברכות טז:, ומה יפה דרשתו שבת קנא: שאמר כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (והגאון בעל מלא הרועים בספרו בית ועד לחכמים אומר שהוא ר"ג בנו של רבי, ובמחילה מכבודו שלא עיין בתוספתא ב"ק פ"ט הי"ד שהמאמר הזה אמר ר' יהודה בשם ר"ג א"כ הוא בל"ס ר"ג דיבנה).

ובקידושין לב: מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין בבית בבית המשתה בנו של ר"ג והיה ר"ג עומד ומשקה עליהן, ומכל זה אנו רואין את ענותנותו הגדולה ויקרת רוחו.

אבל כשאירע איזה דבר שעי"ז היה נשבת השלום בין חכמי התורה אז התגבר כארי ובזרוע נטויה החזיק בכח הנשיאות אך למען השלום, וכאשר יסופר ב"מ נט: שגם לגיסו האהוב לו בעל אחותו אימא שלום לא נשא פנים וכאשר נחלק ר"א עם בל המתיבתא בדבר תנור של עכנאי ור"א לא רצה לחזור בו, אז עמד ר"ג בצירוף ר' יהושע ונידוהו והבדילוהו מן חכמי המתיבתא, ור"ג הלך בספינה ועמד עליו נחשול של ים לטבעו אמר ר"ג כמדומה אני שאין זה אלא בשביל ראב"ה, אמר, רבש"ע! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל.

וגם את חבירו ורעו ר' יהושע האב"ד שלו לא נשא פניו וכאשר יסופר ר"ה כה. שפ"א באו שני עדים ואמרו ראינוהו (להלבנה) בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג, ור' דוסא בן הרכניס זקן הדור אמר שעדי שקר הן - ור' יהושע אמר רואה אני את דבריך וע"פ חשבון ר' יהושע נשתנו המועדים ויום הכפורים, אבל ר"ג עמד על דעתו ובכח נשיאותו גזר על ר' יהושע שיבא אצלו במקלו ובמעותיו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו, והיה מיצר מאוד לר' יהושע אבל ר"ע ור"ד בן הרכניס פייסוהו לר' יהושע והראו לו שצריך לעשות כמו שגזר ר"ג עליו וכן עשה, וכשבא אצל ר"ג אז הראה את טוהר לבו ויקרת רוחו לחבירו ועמד ונשקו על ראשו וא"ל בא בשלום רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי, והמעשה עברה בשלום.

ושוב אירע מעשה בברכורות לו. שר' צדוק שהיה כהן היה לו בכור שנפל בו מום (וכהנים אינם נאמנין בעצמן על בכורן לומר שנפל בו מום שהיו חשודין שעשו זאת בכונה) ובא ר' צדוק לישאל לר' יהושע אם יש חילוק בין חבר לע"ה, ור' יהושע שידע היטב את צדקת ר' צדוק א"ל הן (פי' שמאמינו שנפל בבכורו מום) אבל כשבא ר' צדוק לר"ג ושאלו כלום יש חילוק בין חבר לע"ה בענין נאמנות על הבכור (ולא